בג"ץ 2632-23 בג"ץ 2632-23

השופט א' שטיין:

1.מגישי העתירה דכאן, בפועלם כעותרים ציבוריים, מבקשים מאתנו כי נוציא צו על-תנאי אשר מחייב את המשיבים, ראש הממשלה ויושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, "להשהות המשך הליכי חקיקה בעניין הצעת החוק הנוגעת לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, ביחס ישיר התחייבותו [צ"ל: להתחייבותו – א.ש.] של [...] ראש הממשלה אשר הודיע בכלי התקשורת בהצהרה אישית, שהוא משהה הליכי הקריאה השניה והשלישית של הצעת חוק זו, אולם לתדהמת העותרים, הצעת החוק הונחה על שולחן המליאה בכנסת, לצורך הצבעה בניגוד להצהרה". כמו כן, נתבקשנו להוציא מלפנינו צו על-תנאי "המחייב את המשיבים להסיר את הצעת החוק משולחן הכנסת עד להשלמת הליכי החקיקה בקריאה שניה ושלישית, בפני הוועדה המוסמכת עפ"י התחייבותו והצהרתו של ראש הממשלה".

2.דין העתירה להידחות על הסף.

3.ראשית, בית משפט זה אינו מתערב בהליכי חקיקה בעודם בעיצומם (ראו: בג"ץ בן מאיר נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (5.9.2019); בג"ץ 8643/22 כרמי נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 (14.2.2023)). זאת ועוד: העותרים פנו למשיבים בנושא העתירה ביום 28.3.2023 וכעבור יומיים בלבד (!), ביום 30.3.2023, הניחו את העתירה על שולחננו. התנהלות זו מפרה את הדרישה הבסיסית למיצוי הליכים אשר חלה על כל עותר ועותרת, ובמיוחד על אלו שמתיימרים לשמש עותרים ציבוריים (ראו: בג"ץ 2482/23 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, פסקה 6 (26.3.2023)). העותרים מן הסתם יודעים כי הכנסת יצאה לפגרה – עובדה שאמורה היתה להקל במידה רבה על "התדהמה", שלטענתם פקדה אותם, ולשכנעם להמתין לתשובת המשיבים. חלף זאת, בחרו העותרים להגיש את עתירתם בשמו של הציבור שבעת הזאת אינו זקוק לעזרתם.

4.העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרים ישלמו הוצאות לאוצר המדינה בסך כולל של 7,000 ש"ח.