בג"ץ 2639/22אלכסנדר מנדלבלט נ. השופטת יסכה רוטנברג בימ"ש מחוזי לוד

השופטת ע' ברון:

1.

לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת י' רוטנברג ) ב-עש"א 32292-11-21 מיום 11.3.2022, במסגרתו נדחה ערעור העותר על החלטת הסיוע המשפטי במחוז מרכז לדחות את בקשתו למתן סיוע משפטי.

2.

בתמצית יצוין כי העותר פנה במהלך חודש פברואר 2018 ללשכה לסיוע משפטי במחוז מרכז בבקשה לקבל סיוע משפטי כדי להתגונן מפני הליכי ההוצאה לפועל שבהם נקט המוסד לביטוח לאומי לגביית חוב מזונות של העותר. הסיוע המשפטי בחן את פניית העותר וסבר באותה עת שלנוכח כשלים שונים שנפלו מצד המוסד לביטוח לאומי, עומדת לעותר עילה משפטית להגשת בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. בהתאם, ביום 20.8.2018 נעתר הסיוע המשפטי לבקשת העותר והעניק לו סיוע משפטי.

בחלוף כשלוש שנים, ביום 18.5.2021, הודיע הסיוע המשפטי לעותר כי הוחלט לסגור את תיק הסיוע בעניינו מאחר שאין עוד צורך בסיוע משפטי. במכתב שנשלח לעותר צוין כי משיחה טלפונית שהתקיימה עמו עלה כי הוא אינו מעוניין לבצע כל פעולה בתיק ההוצאה לפועל. זאת, בשל הסרת צווי העיקול שהוטלו על נכסי העותר ומשום שהמוסד לביטוח לאומי אינו נוקט פעולות כלשהן בתיק ההוצאה לפועל. בהמשך לכך, הסיוע המשפטי ציין במכתבו כי בנסיבות שבהן העותר אינו מעוניין עוד בסיוע, הוחלט לסגור את תיק הסיוע בעניינו. בסיום המכתב הובהר כי במידה שיינקטו כנגד העותר הליכים בתיק ההוצאה לפועל, הלה יוכל לשוב ולפנות לסיוע המשפטי.

3.

כעבור כשלושה חודשים, במהלך חודש אוגוסט 2021 ובעקבות חידוש הליכי ההוצאה לפועל מצד הביטוח לאומי, העותר שב ופנה לסיוע המשפטי בבקשה לקבלת סיוע. לאחר שבקשת הסיוע נבחנה, ביום 5.10.2021 דחה הסיוע המשפטי את הבקשה מחמת "חוסר סיכוי משפטי" בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי או

החוק ). במכתב מאת הסיוע המשפטי צוין כי אמנם בעבר ניתן לעותר סיוע משפטי, אולם לאחר עיון בכלל המסמכים בתיק עלה כי אין סיכוי משפטי לבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל וכי הגשתה אף עלולה להוביל לפסיקת הוצאות לחובת העותר. העותר ערער כאמור על החלטת הסיוע המשפטי לבית המשפט המחוזי, וביום 11.3.2022 ערעורו נדחה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה. נפסק כי מהחומרים שהציג העותר עולה כי הסיכוי המשפטי לביטול החוב שלו כלפי המוסד לביטוח לאומי נמוך ביותר, אם בכלל קיים, ולא נמצא מקום להתערב בהחלטת הסיוע המשפטי.

מכאן העתירה, במסגרתה טוען העותר – שאינו מיוצג – כי יש להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולמנות לו עורך דין לסיוע משפטי. לטענת העותר, בית המשפט המחוזי לא נדרש באופן מספק לערעורו ואף פעל באופן מוטה לאורך ההליך. העותר מוסיף וטוען כי נפלו פגמים שונים בסיוע המשפטי שניתן לו בעבר, וכי הוא מעולם לא הסכים לסגור את תיק הסיוע.

4.

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. תוצאה זו מתחייבת כבר בשל כך שהעותר לא ראה לנכון לצרף את הסיוע המשפטי כמשיב לעתירה. הלכה היא כי על העותר לצרף לעתירתו את כל הגורמים העלולים להיות מושפעים מההכרעה בה, כאשר בראש ובראשונה מוטלת עליו חובה לצרף כמשיבים לעתירה את מי שהיו צד להליך שהתנהל לפני אותה רשות שיפוטית שכלפי החלטתה מוגשת העתירה, ומעמדו של צד זה דומה למעמדו של משיב בערעור (בג"ץ 2195/22 מטליצה נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 5 (12.4.2022)). העתירה שלפנינו מופנית נגד שופטת בית המשפט המחוזי, כאשר לכתחילה ערעור העותר לבית המשפט כוון נגד החלטת הסיוע המשפטי שלא צורף כמשיב להליך הנדון כאן.

אלא שגם בהתעלם מהפגם שבהיעדר צירוף משיבים הדרושים לעתירה, דינה של העתירה לדחייה בהיעדר עילה להתערבותנו. סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי קובע כי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת ראש לשכה לסיוע משפטי לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק " תהיה סופית ". כפי שנפסק לא אחת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב בהחלטה מעין זו, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות (ראו מני רבים: בג"ץ 8735/20 פרידמן נ' הסיוע המשפטי , פסקה 2 (10.1.2021); בג"ץ 8218/20 פלונית נ' הסיוע המשפטי , פסקה 2 (7.1.2021); בג"ץ 4740/20 פלונית נ' הלשכה לסיוע משפטי – מחוז ירושלים , פסקה 2 (6.9.2020)) . העתירה דנן לא מעלה נסיבות כאמור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק, כאשר בית המשפט נדרש לטענות העותר ובחן את נימוקי הסיוע המשפטי בדחיית בקשת העותר, ולא מצא כל עילה להתערב בהם. במצב דברים זה, כאשר בעתירה שלפנינו העותר לא הניח תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים.

משלא נתבקשה תגובה, איננו עושים צו להוצאות.