בג"ץ 2648/97 עידן משה נ. מע"מ גוש דן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר וה' אחיטוב), שדחה, בדעת רוב, את ערעורם של המבקשים על הרשעתם בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ב' אופיר-תום).

1.המבקשים, המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") והמבקשת מס' 2, חברה שהמבקש מס' 1 הוא בעל מניות ומנהל פעיל בה (להלן: "המבקשת") הורשעו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א1961- (להלן: "הפקודה") ועל חוק מס ערך מוסף, התשל"ו1975- (להלן: "החוק"). עיקרה של הפרשייה בה הורשעו המבקשים הוא רכישת חשבוניות מס פיקטיביות בסכום כולל של כ- 900,000 ש"ח על ידי המבקשת ושימוש בחלק ניכר מהן לשם קבלת החזר מס על תשומות מכח החוק ולשם יצירת הוצאות שינוכו מהכנסות המבקשת. לפיכך הורשעו המבקשים בניהול פנקסי חשבונות כוזבים (עבירה לפי סעיפים 220 (4) ו- 224 לפקודה), מרמה ערמה ותחבולה (עבירה לפי סעיפים 220(5) ו- 224 לפקודה) ומסירת ידיעות לא נכונות בדו"חות מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס (עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק, ביחד עם סעיף 117(ב) וסעיף 117(ב)(4) לחוק). בית משפט השלום גזר על המבקש מאסר לתקופה של 18 חודש, מהם 6 לריצוי בפועל בעבודות שרות ו- 12 הנותרים על תנאי שבמשך שלוש שנים לא יעבור המבקש עבירת מע"מ או עבירת מס הכנסה. כמו כן, גזר בית המשפט על המבקש קנס בשיעור 60,000 ש"ח ועל המבקשת קנס בשיעור 120,000 ש"ח.

2.בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שם נשמע ערעורם של המבקשים, נחלקו הדעות: שופטי הרוב (השופטים ד' בר-אופיר וה' אחיטוב) סברו, כי יש להותיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו ואילו השופט אבן-ארי, סבר, כי נוכח שקריהם של החוקרים שביצעו חיפוש בבית העסק של המבקש ונוכח העלמת חומר חקירה מן המבקשים אין לתת אמון בגרסת המשיבה באשר לנסיבות בהן נתן המבקש הודאה. השופט אבן-ארי הוסיף וציין, כי, לפיכך, משקלה של הודאת המבקש הוא קל כנוצה וכי הממצאים שהוצגו כדבר מה לחיזוקה של ההודאה אינם מספקים. לפיכך סבר השופט אבן-ארי, כי היה מקום לזכות את המבקשים.

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור מטעמם של המבקשים ובקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של המבקש. טענות המבקשים מתמקדות בשלושה נושאים: חומר חקירה שהועלם מהם,לטענתם; תקפותה ומשקלה של הודאת המבקש; היעדרו של דבר מה נוסף לחיזוק האמור בהודאתו של המבקש. ארחיב מעט בהצגת טענות אלו:

העלמת חומר חקירה : המבקשים טוענים, כי החוקרים שפעלו מטעמן של רשויות המס העלימו מבית משפט השלום את העובדה שערכו חיפוש יסודי בעסקו של המבקש ונטלו משם מסמכים רבים. כתוצאה מכך, לא נמסרו למבקשים מסמכים רבים, שהיה בהם כדי לסייע למבקשים להתגונן. עוד טוענים המבקשים נגד מסירת מקצת חומר החקירה טיפין טיפין ורק לאחר דרישות חוזרות ונשנות.

תקפותה ומשקלה של הודאת המבקש : המבקשים טוענים, כי המבקש, שהוא יהודי חרדי נעצר בבוקר יום ששי ובילה את השבת בבית המעצר בלא שניתן לו אוכל שכשרותו עומדת בדרישותיו. לפיכך אין לייחס משקל של ממש להודאתו שניתנה בבוקר יום ראשון, לאחר שמשך 60 שעות לא בא דבר מאכל אל פיו. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אין לתת אמון בעדויותיהם של החוקרים באשר לנסיבות מתן ההודאה, וזאת הן בשל שקריהם בשאלת ביצוע החיפוש בבית העסק והן בשל הסתירות הפנימיות בעדויותיהם באשר למתן ההודאה.

העדרו של "דבר מה" לחיזוק הודאת המבקש : המבקשים סוקרים את רשימת החיזוקים שמצאו הערכאות התחתונות ופוסלים אותם אחת לאחת.

4.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור בתיק זה. לטענתה, אין הבקשה מגלה כל עילה הראויה לדיון במסגרת ערעור שני. לגוף הדברים, טוענת המשיבה, כי כל חומר החקירה הרלוונטי נמסר למבקשים במועד תחילת הדיון וכי המסמכים שנמסרו להם לאחר מכן, לפי בקשתם, לא היוו "חומר חקירה" אלא נגעו לתכתובת פנימית בעקבות תלונות שהגיש המבקש על חקירתו ולהודעות שנגבו מעד מרכזי ואשר אינן נוגעות לתיקם של המבקשים. עוד טוענת המשיבה, כי הודאתו של המבקש היא הודעה קבילה ובעלת משקל וכי מהמבקש לא נמנעה האפשרות לאכול מזון כשר: בין המזון בבית המעצר, שכשרותו שקולה לכשרות המזון בצה"ל, ובין מזון שהוכנס לכלא באמצעות אחיו ועורך דינו. כמו-כן טוענת המשיבה, כי קיימים ממצאים רבים שיש בהם כדי להוות דבר מה לחיזוק הודאתו של המבקש.

5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, שדין הבקשה להידחות. מרכז הכובד בבקשה עוסק באמון שיש לתת בגרסת המבקשים לעומת גרסת חוקרי רשויות המס. מטבע הדברים מסורה מלאכה זו, בראש ובראשונה, לבית המשפט השומע את העדויות ומתרשם מהן באופן בלתי-אמצעי. מקל וחומר, שהליך ערעור שני בפני בית משפט זה אינו ההליך הראוי להערכה מחודשת של עדויות וראיות. טענות המבקשים הועלו, נשמעו ונדחו בשתי ערכאות. זהו ההסדר החל לגבי כל הליך והליך. ערעור שני מהווה חריג להסדר זה. ככלל תינתן רשות ערעור שני במשורה, שעה שבקשת רשות הערעור מעוררת שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). לא זה המקרה בבקשה שבפנינו.

בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.