בג"ץ 2670/02 מדינת ישראל נ. אברהם (בן ליאון) ליבו

1.זוהי בקשה שניה להאריך את מעצרו של המשיב בת.פ. 1058/01 בתשעים יום או עד למתן פסק-דין, לפי המוקדם.

2.נגד המשיב הוגש ביום 19.4.01 כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה. לפי האישום, שהה המשיב ושתי ידידותיו בדירה בה התגוררו ביחד. הבנות מנעו ממנו לצאת מהחדר עד שיבטיח להביא להן מחשב שנשאר במכונית. בשלב מסויים התרגז המשיב על ידידותיו, חטף אקדח מידיה של אחת מהן, טען אותו במחסנית שהוציא ממגירת שולחן וירה בראשה של אחת מהן וגרם למותה.

המשיב נעצר עד תום ההליכים, ועררו נדחה בבית המשפט העליון, לאחר שמצא כי הראיות מצביעות על כך כי מדובר ברצח ולא בפליטת כדור בשוגג כטענת ההגנה, ולאחר שקבע כי העורר מסוכן לסביבה ואין לשחררו בחלופת מעצר. גם בקשה לעיון חוזר וערר על ההחלטה שניתנה בה נסתיימו במסקנה כי יש להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

3.קצב התנהלותו של המשפט היווה נושא לביקורת בית המשפט העליון במסגרת החלטתו בבקשת ההארכה הראשונה, כאשר באותו שלב פרשת התביעה היתה עדיין בעיצומה, ובמועד אותה בקשה בינואר 2002, המועד הקבוע להמשך המשפט נקבע רק לחודש יוני 02. בנסיבות העניין נבע מכך, כי עוד בטרם היתה מתקיימת אף ישיבת הוכחות נוספת אחת, היתה נדרשת הארכת מעצר נוספת. בית המשפט העליון בהחלטתו ביקש לקבוע מועדים רבים וסמוכים יותר לישיבות הוכחות ובעקבות החלטה זו נקבעו 3 מועדים נוספים לשמיעת המשפט בחודש ינואר ותחילת פברואר 02. בנסיבות אלה האריך בית המשפט את המעצר בתשעים ימים נוספים עד ליום 18.4.02. אלא שבעוד שתי הישיבות הנוספות שנקבעו נתקיימו, הישיבה השלישית התבטלה. בעקבות זאת, עתר ב"כ המשיב לשחרור מרשו, ובהחלטת השופטת דורנר בבית משפט זה מיום 20.2.02 נקבע כי יש מקום לקביעת שלושה מועדי הוכחות נוספים במסגרת הארכה. משלא נסתייע הדבר, החליט בית המשפט העליון לקצר את תקופת ההארכה כדי לאפשר ביקורת שיפוטית על קצב שמיעת המשפט. וכך נקבע כי העורר ישוחרר בתנאים מגבילים ב1.4.02-, אלא אם כן יוארך מעצרו על ידי שופט בית המשפט העליון.

ביום 10.3.02 פנתה המדינה בבקשה דחופה לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים לדיון ובעקבות כך נקבעו שלושה מועדים נוספים להוכחות בחודש מאי ויוני 02. התוצאה היא כי בשלב זה קבוע המשפט לשמונה ישיבות הוכחות נוספות במהלך החודשים מאי ויוני 02, אשר שלוש מהן נקבעו בעקבות החלטתה האחרונה של השופטת דורנר.

4.אכן, נדרשו בקשות חוזרות ונשנות על מנת להאיץ את קצב ניהול המשפט המתארך, ככל הנראה, בשל עומס רב הרובץ על הערכאה הדיונית. ניתן להניח כי אלמלא דובר בעבירת רצח ובמסוכנות רבה נוכח מצבו הנפשי - והאישיותי של המשיב ולאור החשש מהימלטותו עקב העונש הצפוי לו באם יורשע, היה מקום לשקול בכובד ראש אפשרות שחרורו בערבות. עם זאת, באיזון שבין שיקולי האינטרס הציבורי התומך בהשארת המשיב במעצר מפאת מסוכנותו, לבין האינטרס המורה שלא להותיר נאשם במעצר תקופה ארוכה בעוד משפטו מתנהל בקצב איטי, גובר במקרה זה האינטרס הראשון, בין היתר, נוכח העובדה כי בינתיים נקבעו מועדים נוספים לדיון. יש לקוות כי בחודש יוני תסתיים פרשת ההוכחות, בהנחה כי לא יחולו שיבושים בלוח הזמנים שנקבע, ואכן ראוי לעשות כל מאמץ על מנת לעמוד בו.

לאור האמור, אני מחליטה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מ1.4.02-, או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.