בג"ץ 2677/07 תמרה בלן נ. משרד הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר 3 כי יינתן לו היתר כניסה לישראל ובבקשת העותר 2 כי יינתן לו רישיון לישיבת קבע בישראל. כמו-כן מבקשים העותרים צווי ביניים שיאפשרו את כניסתו של העותר 3 לישראל וימנעו את גירוש העותר 2.

2.

העותרת 1 (להלן - העותרת ) שנישאה בנישואים שניים ליהודי, עלתה עימו לישראל מכוח חוק השבות וכך זכתה באזרחות ישראלית, היינו לא מכוח זכות עצמאית שלה כיהודיה. העותרים 2 ו-3 הינם ילדיה הבגירים של העותרת מנישואיה הראשונים. בעתירה נטען באופן לקוני כי העותרת הינה יהודיה. העותרים 2 ו-3 הגישו בקשות לקבלת מעמד בישראל. בקשות אלו נדחו על רקע היות העותרים בגירים. העותר 3 הורחק מישראל ונמנעה כניסתו מחדש. העותר 2 שוהה בישראל באופן בלתי חוקי.

3.

דומה כי העותרים חפצים להיבנות על שתי טענות חליפיות. מחד, טוענים העותרים לזכאות מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן - חוק השבות ) על יסוד יהדותה של האם. מאידך, מבקשים העותרים את קבלת הסעד מטעמים הומניטאריים של איחוד המשפחה. כך או כך, דין העתירה להידחות. ככל שמדובר בטענה מכוח חוק השבות, הרי טענה זו עלתה לראשונה באופן בהיר וחד רק לאחר הגשתה של העתירה (בתשובת העותרים מיום 24.5.07). מכל מקום, מתשובת המשיב עולה כי כל הבקשות שהגישו העותרים נסמכו על הטיעון ההומניטארי בלבד. העותרים לא הגישו למשיב כל בקשה הנסמכת על זכות מכוח חוק השבות. לפיכך, מדובר בעתירה מוקדמת ועל העותרים למצות ראשית את הדרכים המינהליות הפתוחות להם.

ככל שמדובר בבקשת היתר מטעמים הומניטאריים, הערכאה הראויה לדון בסעד המבוקש הינה בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (ראו סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 וסעיף 12 לתוספת הראשונה). בית משפט זה לא ייזקק לעניין, מקום שקיימת לערכאה אחרת סמכות לדון בו. אם ברצון העותרים לבסס בקשתם על חוק השבות עליהם לפנות למשיב. אם בכוונתם לסמוך טענותיהם על יסוד הומניטרי, יתכבדו ויפנו לבית המשפט לעניינים מינהליים.

4.

העתירה נדחית אפוא, על הסף. משכך נדחית אף הבקשה לצווי ביניים.