בג"ץ 2701/99 טוביה נגר נ. מדינת ישראל

בהחלטתי מיום 29.4.99 כתבתי כי אעבור על מידותיי ולא אעיר על רצף הטעויות שארעו בעניין המונח עתה לפניי.

הבקשה, כשהיא לעצמה, מוזרה בעיניי. בית-משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר בפועל בן שמונה-עשר חודשים; ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי נדחה; ובית-המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי. דחייה זו האחרונה היתה ביום 21.10.97, ועד היום הזה, יום 29.7.99, לא הוחל בביצוע גזר-הדין אך מפאת בקשת חנינה שהוגשה לנשיא המדינה. 21 חודשים עברו מאז היה על המבקש להחל בריצוי עונשו, וריצוי העונש טרם הוחל. דחייה ארוכה מעין-זו אין בה כדי להועיל לאכיפת החוק במדינה.

על כל אלה נזכור כי הרשעתו של המבקש היתה בעבירות של איומים, תקיפה, כליאת שווא, התעללות בקטין, ניסיון התפרצות והיזק בזדון, כאשר קורבנות העבירות היו גרושתו של המבקש ובנו הקטין. הכרעת-הדין וגזר-הדין מעלים תמונה קשה של התעללות ואין אלא לתמוה על הדחייה הארוכה-כל-כך לביצוע גזר-הדין.

יחד-עם-זאת, ובשל אי-התנגדותה של המדינה להמשך עיכוב ביצוע המאסר - ואך ורק בשל אי-התנגדות זו - אני נעתר לבקשה ואני מורה על דחיית ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש עד ליום 31.10.99.