בג"ץ 2726-23 בג"ץ 2726-23

בתיק בג"ץ 2726/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2726/23

לפני:

כבוד השופט ע' גרוסקופף

כבוד השופט א' שטיין

כבוד השופט י' כשר

העותרת:

קר- פרי חולון בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. שר האוצר

3. עיריית חולון

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ' באייר התשפ"ד

(28.5.2024)

בשם העותרת:

עו"ד רוזן מיכאל; עו"ד יולה דומנסקי

בשם המשיבים 2-1:

עו"ד אופיר גבעתי

בשם המשיבה 3:

עו"ד אשר אילוביץ'; עו"ד מתן אבי

פסק-דין

העתירה שלפנינו היא ההליך השלישי המגיע לפתחו של בית משפט זה, במסגרתו מבקשת העותרת להביא לשינוי עמדת עיריית חולון (המשיבה 3. להלן: העירייה), שניתנה במסגרת החלטה מקדמית (Pre Ruling), בעניין אופן החיוב בארנונה של מבנה שברצון העותרת להקים בתחומי העיר חולון (להלן: פרשנות העירייה). קדמו להליך זה בג"ץ 7730/18 (שנדחה בהחלטה מיום 31.10.2018) ועע"מ 763/22 (שניתן ביום 8.2.2023). כפי שהבהרנו בתום הדיון, דינו של ניסיון זה להיכשל – גם הפעם, מבלי שיהיה בכך כדי לנקוט עמדה לגופה של פרשנות העירייה.

לוז העתירה הוא בטענה כי אישורים שנתנו שר הפנים ושר האוצר (להלן: משיבי הממשלה) בשנים 2014 ו-2016 לשינויים בצווי הארנונה של העירייה לשנים 2014 ו- 2017, בהתאמה, מכוחם נוספו שני תתי סיווגים המתייחסים למחסן בן יותר מקומה אחת (סעיפים 2.8 ו- 4.3א., בהתאמה. להלן: ההוראות שבמחלוקת) בטלים, וזאת בהיותם עומדים בניגוד לעקרון החישוב הנוהג לפיו שיטת חישוב הארנונה מבוססת על שטח הנכס ולא על הנפח שלו.

בתגובה המקדמית מטעם משיבי הממשלה הובהר כי "לא יכול להיות חולק כי בהתאם להוראות הדין, חישוב סכום החיוב בארנונה יכול שיעשה בהתאם לשטחו בלבד; וכי תעריף הארנונה שנקבע בצו הארנונה אינו יכול לחרוג מהסכומים המזעריים ומהסכומים המרביים הקבועים בדין למטר רבוע" (סעיף 54. ההדגשה במקור). לאור זאת חידדו משיבי המדינה כי "למען הסר ספק, יובהר כי אישורי השרים לא התירו הוספת תת-סיווג לצווי הארנונה אשר יחרוג מהוראות הדין כאמור, ומובן כי לא ניתן ליישמם בפועל באופן שיחרוג מהוראות הדין" (סעיף 55. ההדגשה במקור). על הבהרה זו חזרו משיבי הממשלה גם בדיון שהתקיים לפנינו, והדברים מפורטים בפרוטוקול הדיון.

לאור הבהרת משיבי הממשלה ברור כי אין כל מחלוקת בין הצדדים ביחס לחוקיות ההוראות שבמחלוקת, אלא ביחס לפרשנותן בלבד. לשיטת העירייה, פרשנותה להוראות שבמחלוקת היא הפרשנות הנכונה, ואין היא עומדת בניגוד לעקרון של מדידה לפי שטח, ולא לפי נפח. לשיטת העותרת פרשנות העירייה להוראות שבמחלוקת עומדת בניגוד לעקרון האמור, ואם אכן כך, הרי שפרשנות זו היא שגויה. בין שתתקבל עמדה זו, ובין שתתקבל עמדה זו, לא נפל כל פגם בהוראות שבמחלקות גופן, וממילא אין כל בסיס מבורר להתערבותנו במלאכת התקנתן.

סוף דבר, דין העתירה להידחות. למען הסר ספק נבהיר כי איננו מביעים כל עמדה באשר למחלוקת שבין הצדדים ביחס לפרשנות העירייה, ומכלול טענותיהם לגביה שמור להם להליך המתאים. מתוך הבנה לרצונה של העותרת בוודאות נמנע זו הפעם מלעשות צו להוצאות. ואולם, לא לעולם חוסן.