בג"ץ 2727/20 פלוני נ. מחלקת לשירותים חברתיים

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה שהוגשה על ידי עותרת – אמה של חסויה – המסתייגת ממצב שבו החסויה שוהה במעון סגור בעיר רחובות, ולא במעון יום פתוח בעיר אשדוד. מבחינה דיונית מופנית העתירה, ביסודה, נגד החלטת ועדת אבחון, שהוקמה מכוח סעיף 5 לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969 (" חוק הסעד "). ברקע מצויים הליכים שונים – החלטת ועדת האבחון בעניינה של החסויה, החלטת ועדת הערר בערר שהגישה העותרת, והחלטת בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה העותרת על החלטת ועדת הערר.

2.

שמענו בדיון שנערך בפנינו את משיבה 1 – המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית אשדוד – ואת האפוטרופסטית לדין. יתכן כי גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לעתירה, אך צודק בא כוח משיבה 1 בטענתו כי בכל מקרה דין העתירה להידחות ולו מן הטעם שמשרד הרווחה לא צורף להליך. לא למותר לציין גם כי העותרת השתהתה בהגשת עתירתה לבית משפט זה במשך כשנה.

3.

לצד האמור נציין כי עולה קושי מהחלטת ועדת הערר, שנומקה כך: "אין זה מתפקידנו לשים שיקול דעתנו במקום שיקול דעתה של ועדת האבחון, אלא רק לבחון אם כל העובדות והטענות הובאו בפניה ונשקלו על ידה. התרשמותנו שכך היה". נראה שהיה מקום לנסח את הדברים בצורה שונה. הווי אומר, הביקורת השיפוטית על החלטת הגורם המינהלי דורשת לתת את הדעת גם לדרך האיזון ולתוצאה, ולבחון האם הן מצויות במתחם הסבירות ולא מחוצה לו. יתכן שלכך התכוונה ועדת הערר, אך בכל מקרה ראוי כי הדבר יצוין.

4.

שאלה נוספת שהתעוררה היא האם יש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערר. מבחינת המדיניות הרצויה, ודאי שראוי לקבוע הליך ערעורי על החלטות הוועדה. רצוי שטענות ערעוריות על החלטות מעין אלה יידונו תחילה על ידי בית המשפט המחוזי או בית המשפט לעניינים מינהליים, ורק לאחר מכן על ידי בית משפט זה. כך או כך, ועל רקע כל האמור בפסקה 2 דלעיל, אין זה המקרה לדון בעניין מבחינת הדין הפוזיטיבי.

5.

עולה כי העתירה מעלה סוגיות שונות, אך המסגרת אינה מאפשרת הכרעה בהן מהטעמים שפורטו לעיל, ויודגשו בהקשר זה אי-צירופו של משרד הרווחה, שהוא צד נחוץ להליך, והשיהוי בהגשת העתירה. מן הפן האחר, אין בפסק דין זה כדי למנוע פניה נוספת של העותרת לגורם המתאים, גם לנוכח הזמן שחלף (ראו למשל, ובלי לקבוע מסמרות, סעיף 15 לחוק הסעד, שכותרתו "דיון מחודש"). אין בכך משום הבעת עמדה לגבי בקשה לדיון מחודש, או כל עמדה ביחס לדיון כזה, אם ייערך.

6.

סוף דבר, העתירה נדחית מהנימוקים שפורטו. אין צו להוצאות.