בג"ץ 2774/99 מיכאל וישנפולסקי נ. שר הפנים

העותר עלה לארץ בשנת 1990. קליטתו בארץ לא עלתה יפה והוא נותר מחוסר דיור ועבודה. בעקבות המצב שאליו נקלע פנה העותר למשרד הפנים בבקשה לשלילת אזרחותו הישראלית. בקשתו סורבה בנימוק שמשרד הפנים אינו רשאי לשלול את אזרחותו.

מכאן העתירה שבפנינו, שבגדרה שב העותר על דרישתו כי אזרחותו תישלל, ומוסיף לה דרישה נוספת: תשלום פיצויים מצד המדינה בגין הנזקים שנגרמו לו בתהליך הקליטה בארץ.

דין העתירה להידחות על הסף.

אשר לטענתו הראשונה של העותר, הרי שסעיף 10(ב) לחוק האזרחות, תשי"ב1952-, קובע:

אזרח ישראלי בגיר המודיע שרצונו לחדול להיות תושב ישראל, רשאי להצהיר בכתב שהוא מוותר על אזרחותו.

מכאן, שהעותר רשאי לוותר בעצמו על תושבותו ואזרחותו, ולפיכך בדין נדחתה בקשתו ממשרד הפנים לשלילת האזרחות.

אשר לפיצויים שדורש העותר, הרי שאם רצונו בכך, עליו להגיש תביעת נזיקין לבית-המשפט האזרחי המוסמך, אשר ידון בעניינו.

העתירה נדחית.