בג"ץ 2777/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ. שר התקשורת

לפניי בקשת המשיבה 4 לפסיקת הוצאותיה בגין העתירות שבכותרת, לאחר שנמחקו לבקשת העותרת.

אין חולק כי ההסכמה למחיקת העתירות ללא צו להוצאות, הושגה ביחסים שבין העותרת למשיבים 1-2 בלבד. עיון בהסדר שהוביל למחיקת העתירות מעלה כי על-פני הדברים, העותרת לא זכתה לקבלת הסעד לו עתרה בבג"צ 3967/10. אשר לבג"צ 2777/10 - הסעד שהתבקש בעתירה זו הוּשג בעיקרו (קבלת רישיון למתן שירותי טלפוניה בינלאומיים באמצעות חברת-בת מטעם העותרת), אולם זאת רק לאחר התקיימות תנאים מוקדמים שהציב משרד התקשורת, אשר על קיומם ידעה העותרת טרם הגשת העתירה (למעשה, אחד מתנאים אלה היווה הנושא לעתירה שהוגשה בבג"צ 3967/10). נוכח מורכבות הסוגיות הנדונות בשתי העתירות שלא נתבררו לגופן, אינני רואה לקבוע מסמרות בשאלת צדקת הגשת העתירות מלכתחילה. די שאומר כי בנסיבות העניין, מהות הפער בין הסעדים שהתבקשו מלכתחילה לבין ההסדר שהוביל בסופם של דברים למחיקת העתירות, פועל לחובת העותרת.

טרם מחיקת העתירות לבקשת העותרת, הגישה המשיבה 4 תגובות מקדמיות מפורטות בהתאם להחלטות שיפוטיות שניתנו בעניין. יוער כי בניגוד לנטען על-ידי העותרת, המשיבה 4 לא היוותה צד פורמאלי גרידא. היא צורפה על-ידי העותרת כמשיבה לעתירות, בהיותה מי שעלולה היתה להיות מושפעת מהסעדים שהתבקשו במסגרתן, כספקית מתחרה של שירותי תקשורת בינלאומית.

בהתחשב בכך שהסעד בבג"צ 3967/10 לא ניתן לעותרת, ואילו הסעד נשוּא בג"צ 2777/10 הוּשג, אולם במתווה שונה מכפי שהתבקש על-ידי העותרת - מתווה שעל עיקריו הודיע משרד התקשורת עוד בטרם הוגשה העתירה; בשים לב לכך שהמשיבה 4 נדרשה להגשת תגובות מקדמיות בשתי העתירות טרם מחיקתן; אך גם בשים לב לאי קיום דיון ולסיום ההליכים ללא צורך בהכרעה שיפוטית; אני רואה לחייב את העותרת בשכר-טרחת עורכי-דין המשיבה 4 בהליכים שבכותרת בסך 5,000 ₪.