בג"ץ 2807/22פלוני נ. משטרת ישראל

השופט ע' גרוסקופף:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת למתן צו על תנאי " המורה למשיבים 3-1, ליתן טעם מדוע המשיב 4 לא יועמד לדין בעבירה של 'הפרת הוראה חוקית' לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 " וזאת בגין הפרות של הסדרי השהות שקבע בית הדין הרבני באשדוד.

1.

העותרת והמשיב 4 (להלן: המשיב ) נישאו זה לזה כדת משה וישראל ביום 9.9.2009, ונולדו להם ארבעה ילדים. בשנים האחרונות עלו היחסים בין השניים על שרטון, וכיום מתנהלים ביניהם הליכי גירושין בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. במסגרת הליכים אלו, בימים 11.8.2021 ו-6.9.2021 קבע בית הדין הרבני באשדוד הסדרי שהות זמניים, לפיהם המשיב ישהה עם ילדיו בימים א' ו-ד' מעת סיום לימודיהם ועד לשעה 20:00, וכן ביום הכיפורים וביום טוב ראשון של חג הסוכות (להלן: הסדרי השהות ). לטענת העותרת, מאז מתן החלטה זו הפר המשיב את הסדרי השהות פעמים רבות, וזאת בכך שאיחר בכשעתיים לאסוף את הילדים מבית הספר, פעמים אחדות לא הגיע כלל, וכן לא שהה עם ילדיו ביום הכיפורים. בשל כך, הגישה העותרת תלונות נגד המשיב במשטרת ישראל (המשיבה 1. להלן: המשטרה ) בטענה להפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

כנלמד מנספחי העתירה, תלונות העותרת נבחנו על ידי גורמי המשטרה והמשיב זומן לחקירה. מחקירתו של המשיב עלה כי קיימת מחלוקת לגבי פרשנות הסדרי השהות שנקבעו. בנוסף, בחקירתו העלה המשיב טענות בדבר הפרת הסדרי השהות על ידי העותרת, אשר הובילו לחקירתה באזהרה, ואולם בתום החקירה נגנז התיק. לאחר חקירת המשיב, הוחלט כי אין מקום להמשיך בהליכי החקירה או להעמיד את המשיב לדין, וזאת משנמצא כי ההליך הפלילי אינו מהווה מסגרת מתאימה לבירור העניין שבנידון. הודעה על כך נשלחה לעותרת. ביני לביני, שלחה העותרת מכתבים לגורמים שונים במשטרה ובפרקליטות המדינה בטענה כי התלונות שהגישה אינן מטופלות. כעולה מנספחי העתירה, מכתביה של העותרת נענו הן על ידי מפקד תחנת המשטרה באשדוד והן על ידי היועצת המשפטית של המשטרה במחוז דרום, תוך שצוין כי פניותיה תיבחנה כהודעת ערר על ההתנהלות בתיקי החקירה, ובהתאם תועברנה לגורמים הרלוונטיים בפרקליטות המדינה (המשיבה 2). יוער כי מהעתירה ומנספחיה לא ברור האם הטיפול בפניות אלו הסתיים וניתנה החלטה סופית.

3.

על רקע האמור, הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, במסגרתה היא מבקשת כי נורה על העמדתו לדין של המשיב בגין הפרותיו החוזרות ונשנות של הסדרי השהות.

4.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובות המשיבים, וזאת בהיעדר עילה להתערבות. הלכה ידועה היא כי שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בכל הנוגע להחלטות בענייני חקירה פלילית והעמדה לדין הוא רחב ביותר. זאת, בין היתר, לנוכח מקצועיותם וניסיונם של העוסקים בהליך מורכב ורגיש זה, ובשים לב לכך שבית משפט זה אינו משמש כ"תובע-על" או כ"חוקר-על". בהתאם, התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של הרשויות בעניינים כגון דא היא מצומצמת עד מאוד, ושמורה אך למקרים חריגים בהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי (ראו, מהעת האחרונה: בג"ץ 2318/22 גריפאת נ' משטרת ישראל , פסקה 4 (13.4.2022); בג"ץ 4985/20 זיר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (21.2.2022); בג"ץ 4134/21 פיין נ' משטרת ישראל , פסקה 7 (1.11.2021); בג"ץ 6017/21 זבדצקי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (12.9.2021)). עיון בעתירה ובנספחיה מלמד כי התלונות שהגישה העותרת, כמו גם טענותיה לעניין הטיפול בתלונות, נבחנו מספר פעמים על ידי הגורמים הרלוונטיים במשטרה. בסופו של דבר, הגיעו אלו למסקנה כי לנוכח אופי הסכסוך בין העותרת והמשיב, וקיומן של מחלוקות בדבר פרשנות הסדרי השהות וטענות הדדיות בדבר הפרתם, ההליך הפלילי איננו המסגרת המתאימה לבירור העניין. לא מצאנו כי החלטה זו לוקה בחוסר סבירות, לא כל שכן חוסר סבירות קיצוני, או בעיוות מהותי שיש בו כדי להקים עילה להתערבות בה. לכך יש להוסיף כי מן האמור בעתירה כלל לא ברור האם העותרת הגישה ערר כדין על החלטה זו בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ואם כן – האם ניתנה החלטה סופית בערר. במובן זה, אין העתירה מעמידה תשתית ראייתית מספקת המלמדת על מיצוי הליכים, וגם מטעם זה דינה להידחות. לבסוף, ייאמר כי הואיל ולדבריה של העותרת ההליכים המשפטיים בינה לבין המשיב בבית הדין הרבני באשדוד ובבית המשפט לענייני משפחה באשדוד עודם מתקיימים, נראה כי האפיק המתאים לבחינת טענותיה של העותרת בדבר הפרת הסדרי השהות על ידי המשיב הוא במסגרת הליכים אלו.

5.

סוף דבר : דין העתירה להידחות. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.