בג"ץ 2823/07 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ. אלוף פיקוד דר

1.

לפני בקשה מטעם העותרת, המוקד להגנת הפרט, להחזר אגרה ולפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יאפשרו לאזרחי המדינה ותושבי ירושלים לבקר אצל קרובי משפחתם, המתגוררים בשטחי רצועת עזה, בחג הפסחא האחרון. העתירה הוגשה ביום 26.3.07. ביום 29.03.07 אושרה בקשתה של העותרת לביקורי חג. ביום 30.3.07 הוגשה בקשה למחיקת העתירה. בפסק-דין מיום 1.4.07 נמחקה העתירה. מכאן הבקשה דנן.

2.

העותרת טוענת כי הגשת העתירה היא שהביאה את המשיבים לשקוד ולתת תשובה סופית בעניינה, ולכל הפחות הביאה אותם לזרז את הטיפול בפנייתה. לטענתה, המידע לפיו נושא ביקורי החג אושר באופן עקרוני עוד ביום 15.3.07 הגיע לידיעתה, חרף פניותיה והודעתה אשר לכוונתה לפנות לערכאות משפטיות, רק לאחר שהוגשה העתירה. העותרת אינה חולקת כי ביקורי החג כפופים להערכת מצב ביטחוני לפיו יחליטו גורמי הביטחון בבקשות לביקורי חג, אולם, לטענתה, היא נאלצת בכל פעם שהיא פונה בבקשה לאישור ביקורי חג, לפנות לבית משפט זה על מנת שהמשיבים יתנו לפניותיה מענה ראוי שיאפשר הערכות לביקורי החג או פנייה לערכאות משפטיות שלא ברגע האחרון. בכך נוצר קושי. העותרת סבורה כי בעניינה לא נמסרה החלטה במועד סביר ולכן לא נותר לה אלא

להגיש העתירה. אשר על כן היא מבקשת פסיקת הוצאות לזכותה.

3.

המשיבים סבורים כי אין הצדקה לחייבם בהוצאות העותרת. פנייתה טופלה בשקידה הראויה ובמסגרת לוחות זמנים סבירים. מועד קבלת ההחלטה היה סביר ולא היה

בו כדי למנוע מהמעוניינים לבקר אצל קרוביהם ברצועת עזה, הן במהלך חג הפסחא- ההחלטה ניתנה שבוע ימים לפני החג, והן במהלך כל חודש אפריל- נוכח אישור שר הביטחון לביקורים במהלך כל החודש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בנדון בפסיקה (ראו:בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. אכן, אף המשיבים אינם חולקים על הקושי המוצב לפני עותרים המבקשים לצאת לקרוביהם, בסמוך לחגים. קושי זה מחריף והולך ככל שמועד החג מתקרב ומענה סופי לעניין הביקור לא ניתן. עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיבים - שאף העותרים לא חלקו עליה – כי ההחלטה בנדון מבוססת על שקילת המצב הבטחוני ברגע נתון ועל פי המידע הקיים, ומטבע הדברים הערכת מצב מעין זו כפופה היא לשינויים וטבעה הוא שהיא נעשית בסמוך למועד הרלבנטי. אשר על כן, לא מצאתי במקרה זה כי אי מתן המענה בזמן קצר כפי המבוקש, והגשת עתירה כפועל יוצא מכך, מצדיק פסיקת הוצאות כפי המבוקש. אמת, ראוי היה כי את ההחלטה העקרונית מיום 15.3.07 היו המשיבים מוסרים לעותרים, הגם שבשלב זה לא היה מ דובר

בהחלטה סופית בנדון, החלטה שנפלה רק ביום 29.3.07. עם זאת, סביר להניח כי העתירה היתה מוגשת ב-26.3.07 בכל מקרה, משעה שעד מועד זה לא נתקבלה התשובה הסופית. אכן, הנתון המרכזי בהליך זה הוא השאלה אם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד, ובמובן זה מקובלת עלי עמדת המשיבים לפיה במקרה שלפני, עבודת המטה בנדון, שתחילתה ומהותה קדמו להגשת העתירה, היא שעמדה ביסוד קבלת הסעד. נתון זה מתחזק נוכח לוח הזמנים הקצר ממילא שהיה בנסיבות המקרה, בשים לב לתאריך החג. במצב דברים זה, לא מצאתי עילה לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים ובקשה זו נדחית אפוא.

5.

אשר לאגרה, הרי שנוכח אופן סיום ההליך ועמדת המשיבים בעניין זה, תושב האגרה לעותרים בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007.