בג"ץ 2827/08 אלנה שניטקו נ. משרד הפנים מינהל האוכלוסין

הנשיאה ד' ביניש:

לפנינו עתירה בה מבקשת העותרת כי תוענק לה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 ( להלן – חוק השבות ), היות כי לטענתה הינה בת לאב יהודי.

1.

העותרת טוענת כי נולדה בשנת 1967 בבילרוס לאם שאיננה יהודיה ולאב יהודי. כשנה לאחר שנולדה התגרשו הוריה של העותרת. בשנת 1969 נישאה אימה של העותרת מחדש לאביה החורג, שאיננו יהודי. אחותה הצעירה של העותרת, בתם של אמה ואביה החורג, נישאה ליהודי ועלתה לארץ. משהשתקעה אחותה בישראל, באה העותרת לבקרה מספר פעמים באשרת תייר ולבסוף ביקשה לקבל מעמד מכוח חוק השבות. לבקשתה צירפה העותרת שלל מסמכים, אלא שאף לא אחד מהם היה מסמך רישמי ממנו עולה, כי אביה הביולוגי של העותרת הוא אותו אדם כטענתה וכי הוא אכן יהודי. אשר על כן, דחה המשיב את בקשתה של העותרת. בשל כך, פנתה העותרת לבית משפט זה.

2.

ביום 28.03.2011 קיימנו דיון בעתירה. בתום הדיון ניתנה החלטתנו בזו הלשון:

"העותרת טרם הרימה את הנטל הראשוני לביסוס טענתה כי היא בת ביולוגית לאב יהודי. לפיכך אנו מוכנים לתת לה הזדמנות נוספת להמציא למשיב תעודת לידה מקורית שלה מבילורוס, מדינת מוצאה, וכן להמציא את תעודת הלידה של מי שנטען כי הוא אביה הביולוגי.

הטענה כי לא ניתן להשיג תעודת לידה, או העתק ממרשם האוכלוסין המקורי, אינה משכנעת ואינה נראית סבירה. אנו נותנים, אפוא, אורכה של 90 ימים לעותרת כדי שתמציא את המסמכים האמורים למשרד הפנים, ובלבד שתוך 14 יום תוגש פניה כזו לשלטונות המוסמכים בבילורוס".

חרף הארכה הנוספת שניתנה לעותרת להמצאת התעודות, העותרת לא הציגה עד כה תעודות או מסמכים נוספים לביסוס טענתה כי היא בת לאב יהודי. בהודעה שהגישה לבית המשפט ביום 13.07.2011 ציינה כי בתשובה לפנייתה לשגרירות בילורוס נאמר כי:

"מדור הארכיון סרב להנפיק לעותרת העתק מתעודת הלידה של אביה הביולוגי. כמו כן לפי תשובת מדור הארכיון לא נמצא כל רישום על שמה של העותרת".

3.

המדינה הגישה הודעת עדכון נוספת לאחר קבלת התשובה של העותרת ביום 07.09.2011, ואף צירפה להודעתה את העתקי התשובות שהגיעו מבילורוס לעותרת ואת תרגומן. ממסמכים אלה עולה כי לא נמצאה כלל בקשה של העותרת לקבל את תעודת הלידה שלה, וכי לא אותרו מסמכים ביחס לאדם הנטען על ידה כי הוא אביה הביולוגי. עוד נאמר שם כי אם ימצאו מסמכים כאלה תינתן לעותרת הודעה על כך.

בנסיבות אלה לא הרימה העותרת את הנטל הראשוני המוטל עליה כדי לבסס את העתירה למתן מעמד בישראל מכוח שבות.

4.

אשר על כן, העתירה נדחית ועל העותרת לעזוב את ישראל בתוך 30 ימים. ככל שבהמשך תוכל העותרת להציג מסמכים חדשים, לאחר צאתה את הארץ, תיבחן בקשתה לגופה.