פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
2847/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. חסן מערוף
ראתב עלאונה
2. רופאים לזכויות האדם
3. האגודה לזכויות האזרח בישראל
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
י"ד בתמוז התשס"ג
(14.07.03)
בשם העותרים:
עו"ד נועה שטיין
עו"ד דן יקיר
בשם המשיב:
עו"ד שי ניצן
פסק-דין
השופט מ' חשין:
העתירה שלפנינו עניינה בחסימות שהציב צה"ל סביב לשלושה כפרים הסמוכים לעיר שכם, חסימות המונעות מעבר תושבים מאותם שלושה כפרים לעיר שכם. לטענת העותרים יש באותן חסימות כדי להכביד עליהם באורח קשה ביותר, ועתירתם היא כי נורה והחסימות תסולקנה מן המקום.
בתשובה לעתירה מודיענו המשיב כי ה"כתר" שהוטל על האיזור בו מצויים שלושת הכפרים נעשה "מטעמי ביטחון מובהקים ובהיעדר ברירה אחרת", וכי צה"ל עושה כמיטבו כדי שלא להכביד על תושבי הכפרים למעלה מן המידה הנדרשת. בתשובתו מסב המשיב את תשומת-ליבנו לשני נהלים שיצאו לחיילים המאיישים מחסומים, נוהל אחד שעניינו "טיפול בבקשות של תושבי האיזורים לקבלת טיפול רפואי" ונוהל שני שעניינו הוא "טיפול בתושב איו"ש המגיע למחסום במצב חירום רפואי דחוף". כן מוסיף המשיב ומפרט אמצעים אחרים שנקט בהם כדי להקל על תושבי הכפרים הנדונים ככל הניתן.
ביני וביני פרץ הצבא דרך חלופית המקשרת את הכפרים למחסום בית פוריק (מחסום המצוי מדרום לכפרים) ומן המחסום לעיר שכם. דרך זו עבירה לכל סוגי הרכב הגם שאינה סלולה, ותושבי הכפרים מגיעים עד למחסום בית פוריק וממנו יכולים הם להמשיך בדרכם במוניות הממתינות להם במקום. ויש מתושבי הכפרים המחזיקים בהיתר תנועה בריכבם והזכאים לעבור בריכבם באותו מחסום.
כולנו נסכים כי מצבם של תושבי הכפרים אינו קל, אלא שחייבים אנו לתת דעתנו בה-בעת גם לשיקולי הביטחון אשר הביאו להכבדה על הנסיעה בדרכים. כפי שהסביר לנו בא-כוח המדינה, הן בכתב הן על-פה, העיר שכם מהווה מקור למחבלים היוצאים למשימות הרג והרס בשטחים ובישראל, וכל אותם אמצעים שנקט בהם הצבא לא באו אלא כדי להגן על חייהם של תושבי ישראל ומתיישבים ביהודה ובשומרון.
שמענו את טיעוניהם של באי-כוח העותרים, ועם כל האמפתיה שנחוש כלפי העותרים - והרי כולם או, למיצער, רובם בוודאי לא חטאו - לא נמצאה לנו עילה לומר למשיב כי מעשים שעשה חורגים הם משדה הסבירות או מן המידתיות הראויה. אכן, יכול היה המשיב לנקוט גם בדרכים אחרות להגן על החיים, אך לא נמצא לנו שהדרך שהלך בה נפלו בה פגם או סירכה.
באי-כוח העותרים טענו לפנינו כי החיילים שבמחסומים אינם נשמעים כהלכה להוראות המחייבות אותם, אלא שלא נוכל להידרש לטענה סתמית וכללית מעין-זו. כל שנוכל להמליץ למשיב אינו אלא זה, שהממונים על המחסומים לא ילאו מלהוסיף ולשנן לחיילי המחסומים כי ינהגו באורך-רוח ובהומניות כנדרש ובלא שיכבידו על תושבי הכפרים למעלה מן המידה.
אנו מחליטים לדחות את העתירה.
היום, י"ד בתמוז תשס"ג (14.7.2003).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03028470_G04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il