בג"ץ 2856/18 ניבין אמיל כוסקי נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

השופט נ' סולברג :

1.

עתירה למתן צו על-תנאי, בגדרה מבוקש להורות על הארכת אשרת הביקור של העותר 2 (להלן: העותר ) בשטחי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ).

2.

העותר, בעל דרכון אמריקאי, נישא בשנת 2010 לעותרת 1, תושבת האזור. מאז שנת 2011 שוהה העותר באזור באופן כמעט רצוף. כניסתו האחרונה של העותר לאזור היתה ביום 22.10.2017 דרך מעבר הגבול 'גשר אלנבי', באמצעות אשרת תייר שתוקפה 3 חודשים, עד יום 22.1.2018. עובר לפקיעת תוקפה של האשרה פנה העותר בבקשה להארכתה. ביום 7.1.2018 סורבה בקשתו, מן הטעם שעבד בשטח ישראל ובכך הפר את תנאי האשרה. חרף הסירוב, נשאר העותר בשטח האזור. במהלך חודש מרץ 2018 פנה העותר בבקשה נוספת להארכת אשרתו. בקשה זו סורבה אף היא, וצוין כי לא חל שינוי בעילת הדחייה.

3.

מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה טוען העותר כי לא הפר את תנאי אשרתו. העותר אינו מכחיש כי עבד בעת שהותו באזור, אולם טוען כי היה זה בשטח הרשות הפלסטינית, ולא בשטח ישראל. לפיכך, החלטת המשיבים לסרב את בקשותיו להארכת האשרה – בטעות יסודה. לטענת המשיבים דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערב בהחלטתם. לדבריהם, מן התרשומות המצויות בידיהם עולה שהעותר הפר את תנאי האשרה בכך שעבד בשטח ישראל ובשטח הרשות הפלסטינית, בניגוד לאיסור המופיע באופן מפורש וברור על גבי אשרות התייר שניתנו לו במהלך השנים. יתרה מזאת, שהייתו הארוכה של העותר באזור מלמדת על רצונו להשתקע בו. בנסיבות אלו, בקשה להארכת אשרת תייר איננה המסלול הרלבנטי לעניינו של העותר. חלף זאת עליו לפנות אל הרשות הפלסטינית בבקשה לאיחוד משפחות, או בבקשה מתאימה לקבלת היתר עיסוק, ככל שהוא סבור כי יש לו עילה לכך.

4.

דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבים. ההחלטה אם להאריך את אשרת התייר של העותר נתונה לשיקול דעתם של המשיבים. לאחר ששקלו את השיקולים הרלבנטיים החליטו לדחות את בקשתו, הן מחמת שהפר את תנאי האשרה, הן בשל העובדה שהמשיך לשהות באזור לאחר שפג תוקפה, הן לנוכח התרשמותם בדבר כוונתו להשתקע באזור. העותר לא הצביע על עילה המצדיקה להתערב בהחלטה זו.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ₪.