בג"ץ 2901/02 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר (ע"ר) נ. מפקד כו

כמבוקש.

יש להוציא פסיקתה.

המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2901/02

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופט א' גרוניס

העותרים : 1. המוקד להגנת הפרט מיסודה של

ד"ר לוטה זלצברגר (ע"ר)

2.האגודה לזכיות האזרח בישראל

3.בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות

האדם בשטחים

4.רופאים לזכויות אדם

נגד

המשיב : מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

פסק דין מתוקן

1.בחודש מרץ שנה זו במהלך מעשי לחימה שבהם הצבא מעורב באזור נעצרו מספר רב של אנשים, כ1600- במספר, וביניהם, ככל הנראה, גם אנשים המפורטים ברשימה שצורפה לעתירה. מטרת הלחימה, כפי שנאמר בהודעת המשיב היא, בין השאר, לעצור אנשים הנמנים על ארגוני הטירור השונים, ולאסוף כלי נשק וחומרי חבלה. במהלך מעשי הלחימה מועברים העצורים למיון וכאשר מתברר שאין קיימת נגדם עילה למעצרם הם משוחררים. בדרך זו כבר שוחררו כ760- עצורים.

בעתירה שלפנינו, שהיא עתירה ציבורית, והיא מוגשת על ידי ארבעה ארגונים של זכויות אדם, משיגים העותרים על צו גורף לאיסור פגישה בין העצורים המפורטים ברשימה הנ"ל ועצורים אחרים עם עורכי דין, והוא - נוכח ידיעות שהגיעו לידיעת העותרים על פגיעות בגופם ובכבודם האנושי של העצורים לרבות עינויים - כך נטען - על ידי שבירת אצבעות, ידיעות שלטענת העותרים מצדיקות לאפשר לעצורים להיפגש עם פרקליטיהם.

2.אין חולק על כך שזכותו של עצור בדרך כלל להיפגש עם פרקליט היא זכות יסוד אך קיימות נסיבות שבהן דינה להידחות לזמן מסויים עקב שיקולים של בטחון הציבור ושלומו.

הפעולה שבגדרה מבוצעים מעשי הלחימה מבוצעת לפי החלטת הממשלה לשם הכרעת תשתית הטירור הפלסטינית על כל חלקיה ומרכיביה. הבסיס המשפטי לביצוע המעצרים שבהם מדובר מצוייה בכמה צווים שהוצאו על ידי הרשויות ובכלל זה צו מס' 1500, שהוצא על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ביום 5.4.2002 ותקפו לחדשיים. בצו האמור הוגדר "עצור" כמי שנעצר במהלך הלחימה באזור "ונסיבות מעצרו מקיימות לגביו חשש שהוא מסכן או עלול לסכן את ביטחון האזור, בטחון כוחות צה"ל או בטחון הציבור" (סעיף 1). בגדר הצו רשאי קצין מוסמך להורות בכתב על החזקתו של עצור במעצר, לתקופה שלא תעלה על 18 ימים (סעיף 2) עם הוראות לגבי קיצור או הארכת המעצר. סעיף 3 לצו קובע לאמור:

"3. א. על אף האמור בסעיף 78ב ו78-ג לצו בדבר הוראות בטחון, לא יפגש עצור עם עורך דין במשך תקופת המעצר.

ב.מניעת מפגש של עצור עם עורך דין בתום תקופת המעצר תיעשה רק בהוראת רשות מאשרת..."

בסעיף 2(ב) לצו נקבע כי לעצור תינתן הזדמנות להשמיע את טענותיו, לא יאוחר מתום שמונה ימים מיום מעצרו (להלן - תהליך מיון).

3.בעתירה שלפנינו אין קיימת התייחסות אינדיבידואלית לעצורים מסויימים אלא מדובר בעתירה ציבורית כאשר העותרים אינם תוקפים לפנינו את המעצרים כשהם לעצמם; כל טענתם היא כי שומה על המשיב לאפשר פגישת עצורים בדרך כלל כל עוד לא נתברר אם הם מבוקשים או מחבלים ולאחר מכן בתהליך המיון ובתקופות שלאחר מכן.

לדעתנו לא יעלה על הדעת שבמהלך פעולות לחימה ובסמוך להן יאפשר המשיב פגישה של אנשים שקיים לגביהם חשש שהם מסכנים או עלולים לסכן את בטחון האזור, בטחון כוחות צה"ל או בטחון הציבור עם עורכי דין, כל עוד לא בשלו התנאים המאפשרים שקילת נסיבותיו האינדיבידואליות של כל עצור ועצור ולא מצאנו כל עילה - בגדר העתירה הכללית שהוגשה לנו - ליתן לעותרים צו על תנאי.

עם זאת, אך ברור הוא שכאשר תוך זמן סביר יבשלו התנאים המאפשרים שקילת נסיבותיו האינדיבידואליות של העצור יהיה על המשיב לשקול אם יש מקום ליתן צו איסור פגישה לגבי כל עצור מסויים. קיצורו של דבר: לא ראינו בגדר העתירה שלפנינו להתערב בצו הגורף שהוצא על ידי המשיב בדבר איסור הפגישה בין העצורים ופרקליטיהם.

4.אשר לטענת העותרים על קיומן של פגיעות בגופם של עצורים ועינוייהם - צודק המשיב כי אין מקום להתייחסות לנושא כזה כאשר העתירה איננה כוללת טענות פרטניות. פגיעות בגופם של עצורים ועינויים הם מעשה אסור וחזקה על המשיב שכל טענה מהסוג האמור תחקר כאשר תוגש.

מהטעמים האמורים אנו דוחים את העתירה.