בג"ץ 2920/18 פלוני נ. שר הביטחון

השופט נ' הנדל:

1.

בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת – ילידת קיץ 2000, הפטורה משירות חובה בצבא ההגנה לישראל בשל אלרגיה למזון מסוים – להורות למשיבים לפתוח לאלתר בהליכי השיבוץ והמיון שלה, כך שיתאפשר לה להתחיל להתנדב בצה"ל עם הגיעה לגיל 18. גורמי הרפואה בצה"ל בדקו את עניינה של העותרת, וקבעו – בהתחשב בהתקפי עבר, והתנהלותה בהקשר זה – כי לעת הזו אין לאפשר לעותרת לשרת בצה"ל בשל האלרגיה החמורה שממנה היא סובלת, הכרוכה בסכנת חיים. בה בעת, נקבע כי בחלוף ארבע שנים מאז ההתקף האלרגי האחרון שחוותה – במקום חמש שנים, בהתאם למדיניות המקובלת – ניתן יהיה לבחון מחדש את מצבה הרפואי של העותרת, ואת התאמתה לשירות התנדבותי בצה"ל. המשמעות המעשית היא כי אם העותרת לא תחווה בתקופת הביניים התקף אנפילקטי נוסף, התנדבותה תיבחן מחדש בעוד כשנה וחצי.

לטענת ב"כ העותרת, נכון כי צה"ל ינהג בגמישות בעניינה ויאפשר לה להיבדק מחדש כבר בחלוף שלוש שנים מאז ההתקף האחרון שחוותה – קרי, בעוד כחצי שנה. זאת ועוד, ראוי כי הליכי המיון יתחילו בהקדם. במהלך הדיון ביקשנו מב"כ המשיבים לברר האם ניתן לצמצם, ולו במידה מסוימת, את פרק הזמן שבסיומו ייבחן מחדש עניינה של העותרת. הובהר לנו כי אין להתחיל בתהליכי מיון בלי לקבוע פרופיל צבאי, ועל כן יש לערוך תחילה את הבדיקה הרפואית – שגורמי הרפואה בצה"ל סבורים שאין להקדימה עוד. כמו כן, הוסבר כי ניתן יהיה להשלים את הבדיקה הרפואית בתוך כחודש ימים.

2.

רצונה של העותרת לתרום לחברה, ולשרת בצבא ההגנה לישראל על אף שהיא אינה נושאת בחובת שירות, מהווה משאלה אנושית הראויה להערכה ולהוקרה. עם זאת, בנסיבות העניין –כפי שנפרשו בפנינו בהרחבה על ידי הצדדים – לא ניתן לקבוע שהחלטת רשויות הצבא בנידון חורגת מגדרי מתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות שיפוטית בה. כאמור, יש להעניק משקל לרצונה העז של העותרת לשרת בצה"ל, אך על הכף הנגדית של המאזניים ניצבת אחריותו של צה"ל לשלומו של הפרט המבקש להתנדב. טיב מצבה הרפואי של העותרת, והתנהלותה בעבר, הינם נתונים רלוונטיים. לכן, בסופו של שיקול, גם אם ייתכן והיה מקום לבוא לקראת העותרת במידת מה, התרשמנו כי שיקולי צה"ל מקצועיים וענייניים – ומבוססים על סכנת החיים הנשקפת לעותרת, נוכח מכלול הנתונים הקשורים במצבה הרפואי. ההחלטה נועדה לאזן בין טובת העותרת במובן הרפואי, השוללת את גיוסה כעת, לטובתה במובן של מתן הזדמנות לעריכת בדיקה נוספת בעוד כשנה ומחצה. אין, אפוא, כל עילה משפטית להתערב בה.

3.

העתירה נדחית ללא צו להוצאות. אין לנו אלא לקוות כי בסופו של דבר "כל עכבה לטובה", וכי העיכוב במימוש שאיפת העותרת לשרת בצבא ההגנה לישראל אף ייטיב עם החברה ועמה.