בג"ץ 2930/14פלוני נ. שרת הבריאות

לאחר שעיינתי עיין היטב בבקשה לפסיקת הוצאות, בתגובות אשר הוגשו בעקבותיה ובמסמכים נוספים שבתיק; ולאחר בחינת הבקשה על רקע אמות המידה החלות בכגון דא ( בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994); בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010)) - הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים אך זאת על הצד המתון.

כפי שעולה מן הרישא של העתירה, כמו גם מסעיף 1 לבקשה המוסכמת למחיקתה, עניינה של העתירה בדרישת העותרים כי "המרכז הלאומי לרפואה משפטית" (להלן: המכון ) ימסור לידי המעבדה הגנטית בבית חולים תל השומר (להלן: המעבדה ) את המכל המלא של דגימות רקמה אשר ניטלו מגופת בנם המנוח בעת עריכת נתיחה לבירור סיבת המוות. זאת, לצורך עריכת בדיקה גנטית על ידי המעבדה. לא יכול להיות חולק כי לאחר הגשת העתירה ח ל שינוי ממשי בעמדת המשיבים בסוגיה זו - בעוד שלפני הגשתה עמדו המשיבים על כך שמכל הדגימות יישאר בידי המכון ורק כמות קטנה של דגימות תועבר למעבדה, הרי שלאחר הגשתה ובמסגרת התגובה המקדמית הסכימו למסירת מכל הדגימות כולו, גם אם בתנאים מסוימים (סעיף 32 לתגובה המקדמית).

אמנם, לגישת המשיבים שינוי העמדה הנזכר נעוץ בכך שהעותרים עצמם שינו עמדתם לאחר הגשת העתירה והסכימו, לראשונה, לכך שהמכון יהיה רשאי לבצע בדיקה גנטית חוזרת ככל שתוצאות הבדיקה יעלו שהרקמות אינן שייכות לבנם המנוח. ואולם, טענה זו מעוררת קושי. כך, הן מאחר שלא הוברר מדוע עובר להגשת העתירה הציגו המשיבים עמדה של סירוב מוחלט להעברת מכל הדגימות המלא למעבדה, להבדיל מעמדה של הסכמה מותנית (כפי עמדתם לאחר הגשת העתירה); והן מאחר שהתגובה המקדמית מטעם המשיבים אינה כוללת התייחסות כלשהי לכך ששינוי עמדתם נובע משינוי מקביל בעמדת העותרים. בנסיבות אלה אין לי אלא להניח כי הגשת העתירה תרמה, ולוּ במידה מסוימת, לשינוי עמדת המשיבים, ומשכך זכאים העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם.

יחד עם זאת, העובדה שבגדר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בסופו של יום הלכו העותרים כברת דרך מסוימת לעבר המשיבים, כך שהסעד לו עתרו לכתחילה ניתן להם ברובו, אך לא במלואו - מהווה שיקול התומך בקביעת הוצאות על הצד המתון. לכך מצטרפים שני שיקולים נוספים התומכים אף הם בקביעת שיעור הוצאות מתון: האחד, העובדה ששינוי עמדת המשיבים אירע בשלב מוקדם של ההליך, מבלי שהיה צורך בהגשת כתבי טענות מהותיים נוספים או בקיום דיון לפני הרכב שופטים; והשני, כי לא הונחה תשתית באשר לגובה ההוצאות אותן הוציאו העותרים בפועל.

על רקע כלל האמור לעיל, המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 3,500 ₪ ובהוצאות משפט בסכום של 500 ש"ח. כן תושב לידי העותרים האגרה אשר שולמה בהליך זה, בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.