בג"ץ 2937/97 סאמי מחאג'נה נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באישום של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. הוא נתון במעצר מיום 26.3.97. ביום 4.5.97 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' ברלינר) להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. וזו לשון ההחלטה:

"מבוקש לעצור עד תום ההליכים את המשיב לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה של שוד חמור על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין על כך שביום 26.3.97 יחד עם אחד אחר, נכנס למכונית בה נהג המתלונן, ואז שדד מן המתלונן 300 ש"ח.

המשיב לוקה בנפשו, אך מסוגל לעמוד לדין (ראה בנדון זה חוות דעת רפואית).

נראה לי כי חומר הראיות די בו להראות לכאורה, כי האישום מבוסס כהלכה, המשיב זוהה על ידי המתלונן, המתלונן גם זיהה את קולו של המשיב בעת שהלה היה בתחנה באותו היום שבו נגבתה עדותו (26.3), האליבי שמסר המשיב הופרך לפחות באופן חלקי.

למשיב הרשעות קודמות בתחום האלימות, ונראה כי בגלל התמכרותו לסם, ולאור מצבו הנפשי, יש בו סכנה לציבור.

אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים".

2.באת-כוח העורר הסכימה בפני כי יש ראיות לכאורה לביסוס האישום. אולם, היא טוענת, אין הצדקה להחזיק את העורר במעצר עד תום ההליכים, וזאת בהסתמך על נסיבות העבירה, ובמיוחד על מצבו הנפשי. לעניין זה ראיתי את גליון ההרשעות של העורר וכן דו"חות על מצבו הנפשי. באת-כוח העורר מבקשת כי בית המשפט המחוזי יבדוק את האפשרות של חלופת מעצר. החלופה המוצעת על-ידה היא: מעצר בית מלא באום אל-פחם.

3.כיוון שנמסר לי כי ההקראה במשפטו של העורר תתקיים למחרת היום, ביקשתי מבאת-כוח העורר להודיעני מה יוחלט אותו יום, שמא משפטו של העורר עשוי להסתיים תוך זמן קצר. עכשיו קיבלתי מבאת-כוח העורר את ההחלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 26.5.97 במשפטו של העורר (ת"פ 67/97). בהחלטה נקבע כי משפטו של העורר יישמע בימים 6.10.97 ו26.10.97-.

4.כיוון שכך, ולאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, אני סבור שיש מקום להענות לבקשתה של באת-כוח העורר ולבדוק את האפשרות של חלופת מעצר, כלומר, מעצר בית מלווה בערבויות כפי שייראה לבית המשפט.

לפיכך אני מחליט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי בחיפה כדי שידון במועד קרוב באפשרות של חלופת מעצר.