החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2939/12בלאל נביל דיאב נ. שר הביטחון

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
משפט מנהלי · מניעת מפגש אסיר עם בא כוחועתירה לבג"ץ נגד שירות בתי הסוהר

בג"ץ דחה על הסף עתירת אסיר שטען כי המשיבים מונעים ממנו להיפגש עם בא כוחו. נקבע כי קיים סעד חלופי בדמות עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר, ואין הצדקה לחרוג ממנו. עוד נקבע כי לכאורה מדובר בעניין טכני של תיאום מועד, ואם המניעה תימשך פתוחה הדרך לפנות לערכאה המוסמכת.

העובדות

העותר הוא אסיר המוחזק בשירות בתי הסוהר. לטענתו, המשיבים מונעים קיום מפגש בינו לבין בא כוחו עו"ד עבידאת, למרות החלטה שאוסרת זאת. לטענת המשיבים, זכות העותר להיות מיווצג לא נשללה, ומדובר בעניין טכני של הסדרת מועד הביקור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לדחות על הסף עתירת אסיר בשל קיומו של סעד חלופי בפקודת בתי הסוהר?
  2. 2.האם מניעת מפגש בין אסיר לבא כוחו מצויה בסמכות בית המשפט המחוזי כעתירת אסיר?

הלכות

  1. 1

    עניין הנוגע למאסרו של אסיר יתברר בפני בית המשפט המחוזי המוסמך, ולא בבג"ץ, גם אם לבג"ץ קיימת סמכות מקבילה

    ״אין בענייננו הצדקה לחרוג מן הכלל שלפיו עתירה בעניין הנוגע למאסרו של אסיר תתברר לפני בית המשפט המחוזי המוסמך״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • סעד חלופי
  • עתירת אסיר
  • בית המשפט המחוזי המוסמך
  • שירות בתי הסוהר
  • סמכות מקבילה

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

2929/12

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט צ' זילברטל

העותר:

בלאל נביל דיאב

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הביטחון

2. שירות הביטחון הכללי

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

עו"ד ח' יונס

בשם המשיבים:

עו"ד ר' שויקה

פסק-דין

השופט צבי זילברטל

:

1.

בפנינו עתירה למתן צו על תנאי להורות למשיבים – שר הביטחון

ושירות הביטחון הכללי, ליתן טעם מדוע אינם מאפשרים לעותר להיפגש עם עו"ד פאדי

עבידאת.

2.

כפי שעולה מן העתירה, העותר הוא אסיר המוחזק על ידי שירות בתי

הסוהר, ועובר ליום הגשת העתירה הוא שבת רעב במשך יותר מארבעים יום. נטען, כי לאחר

עשרים יום של שביתת רעב התדרדר מצבו והוא הועבר לבית החולים שבכלא ניצן

(מר"ש) לצורך קבלת טיפול רפואי. לטענת העותר, עם מעברו לבית החולים שבכלא

ניצן, מינתה לו משפחתו את עו"ד עבידאת לייצגו. נטען, כי כל פניותיו של

עו"ד עבידאת לשב"ס לצורך תיאום ביקור אצל העותר נענו בשלילה. לטענתו,

כשפנה עו"ד עבידאת למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בעניין זה, נמסר לו

כי אין מניעה להיפגש עם העותר. עם זאת, בפועל, על אף פניותיו החוזרות והנשנות של

עו"ד עבידאת לתיאום ביקור, לא ניתן לו לבקרו. לטענת העותר, מניעת המפגש בינו

ובין עו"ד עבידאת אינה סתמית, אלא נובעת מחשש המשיבים כי הלחצים המופעלים

עליו יחשפו בפומבי.

3.

בתגובה המקדמית של המשיבים לעתירה, נטען כי דין העתירה להידחות

על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט המחוזי. לגופם של דברים נטען, כי העותר

אכן שובת רעב ושוהה במר"ש. אולם, מתחילת חודש אפריל, בפרק זמן של כשבועיים,

ביקרו אותו ארבעה עורכי דין שונים, כאשר הביקור האחרון התקיים ביום 12.4.2012 –

הוא יום הגשת העתירה. כן נטען, כי לא נהיר מי הוא העותר בעתירה, שכן, כפי שמצויין

בעתירה עצמה, העותר לא יפה את כוחם של עורכי הדין שהגישו את העתירה, וזאת על אף

שהוא נפגש בפועל עם עורכי דין שונים, וכי עו"ד עבידאת, המבקש להיפגש עם

העותר, אינו עותר בעצמו, ואף אינו נמנה על עורכי הדין המייצגים לכאורה את העותר

בעתירה זו. עוד נטען, כי כלל לא ברור מה הקשר בין הגורמים שהוכתרו בעתירה כמשיבים

ובין הסעד המבוקש.

ביום 23.4.2012 הגיש העותר תשובה לתגובת המשיבים, בה טען בין

היתר, כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות כי הוא יידון דווקא בפני בית משפט

זה. לטענתו, לסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן:

פקודת בתי הסוהר

) אין תחולה בעניינו, שכן לא ניתנה החלטה

האוסרת את קיום המפגש בינו ובין עו"ד עבידאת, אך בפועל מונעים המשיבים קיומה של פגישה כזאת, וכן משום שלא מדובר בעניין הקשור רק בעותר עצמו, אלא אף במשפחתו, שהיא אשר מינתה את עו"ד עבידאת לשמש כבא כוחו. לשיטת העותר, עתירתו מעלה סוגיות עקרוניות שעניינן הימנעות המשיבים לנהוג על פי ההלכות שנקבעו על ידי בית משפט זה, באופן של מניעת מפגש בין האסיר לבין בא כוחו מבלי להביא זאת לידיעתו או לידיעת בא כוחו. כך לשיטתם, המשיבים מנסים לקבוע עבור העותר אילו עורכי דין הוא יפגוש ואילו לא, ובפועל נעשה ניסיון למנוע מעו"ד עבידאת להיפגש עם העותר.

4.

דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. כמפורט בעתירה, העותר הוא אסיר המוחזק על ידי שירות בתי הסוהר. סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר קובע, כי אסיר רשאי להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי "נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו" (ההדגשות הוספו- צ'ז'). וכבר נפסק, כי "בית משפט זה בשבתו כבג"צ לא ייזקק, דרך כלל, לעתירה שעניינה אמור להתברר במסלול מיוחד שהוסדר לשם כך בדין" (בג"ץ 7572/08 חרב נ' משרד האוצר (לא פורסם, 23.12.2008); ראו גם: בג"ץ 4314/06

שיבלי נ' המוסד לביטוח לאומי [סניף עפולה] (לא פורסם, 6.9.2007)). אומנם, אין מחלוקת כי על אף קיומו של סעד חלופי, נתונה לבית משפט זה סמכות מקבילה לדון בעתירה (בג"ץ 513/12 מגאדבה נ' השר לביטחון פנים (לא פורסם, 12.2.2012)), אולם, אין בענייננו הצדקה לחרוג מן הכלל שלפיו עתירה בעניין הנוגע למאסרו של אסיר תתברר לפני בית המשפט המחוזי המוסמך (ראו: בג"ץ 5488/11 אסמעיל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 2.11.2011)). לפיכך, במידה ואכן קיימת מניעת מפגש בפועל בין העותר לבין עו"ד עבידאת, רשאי העותר להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי המוסמך שם תיבחנה טענותיו אלו.

בנוסף, נראה כי המשיבים בעתירה דנן אינם המשיבים הנכונים.

בשולי הדברים אוסיף, כי לכאורה, ועל פי תגובת המשיבים, זכות העותר להיות מיוצג על-ידי עו"ד עבידאת או פרקליט אחר לא נשללה ומדובר אך בעניין טכני של הסדרת מועד הביקור. נוכח תשובה זו נראה שהעתירה מיצתה עצמה. עם זאת, ככל שיתברר שהמניעה נמשכת, פתוחה הדרך לפנות לערכאה המוסמכת.

אשר על כן, העתירה נדחית אפוא על הסף.

ניתנה היום, ג' באייר התשע"ב (25.4.2012).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

הלכות

  1. 1עניין הנוגע למאסרו של אסיר יתברר בפני בית המשפט המחוזי המוסמך, ולא בבג"ץ, גם אם לבג"ץ קיימת סמכות מקבילה