בג"ץ 2949/98 זוהיר קארון נ. התובע הצבאי הראשי

השופט י' טירקל :

1.העותר הורשע ביום 23.3.89 על ידי בית המשפט הצבאי בלוד בעבירות של חברות ופעילות בהתאגדות אסורה, החזקת נשק וירי לעבר אדם, והושת עליו עונש של מאסר עולם. כשמונה שנים לאחר מכן הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בצרוף ערעור על גזר דינו. נשיא בית הדין הצבאי לערעורים דחה את בקשתו.

בעתירתו מבקש העותר לבטל את החלטתו של נשיא בית הדין הצבאי לערעורים. טענותיו העיקריות הן כי בעת שנגזר דינו היה קטין בן 17 שנים שלא ידע עברית, עורכת הדין שמונתה לו לא ביקרה אותו בכלא ולא שמעה את דעתו בדבר ההגנה עליו, וכן לא היה מודע לזכותו לערער. כן טען שיש לשחררו כמו ששוחררו אסירים אחרים במסגרת ההסכמים המדיניים. המשיבה מס' 1 השיבה תשובה מקדמית לעתירה.

2.אין ממש בעתירה.

כפי שעולה מן המסמכים היה העותר מיוצג במהלך משפטו על ידי עורכת הדין ל' צמל וזכה ליעוץ משפטי צמוד. כן הורה העותר לעורכת דינו שלא לטעון לענין העונש. אין, אפוא, עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של נשיא בית הדין הצבאי שלא להאריך לו את המועד לצורך ערעור על העונש ובעיקר אחרי שחלפו שנים מאז שהוטל. (לענין אי התערבות בג"צ בהחלטות שדחו בקשות להארכת מועד להגשת ערעור שנים רבות לאחר שניתנו ראו: בג"צ 1818/97 זיאדה מחמד נ' בית הדין הצבאי לערעורים (טרם פורסם); בג"צ 4854/97 אבו יוסף חוסין נ' נשיא בית הדין הצבאי לערעורים (טרם פורסם); בג"צ 2807/97 אלמטור נ' בית הדין הצבאי לערעורים (טרם פורסם)).

ראוי לציין כי בחודש ינואר 1995 הגיש העותר בקשה לרמטכ"ל לפי תקנה 55 לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945 שיקל את העונש שנגזר עליו. הרמטכ"ל דחה את הבקשה בהסתמך על חוות דעת הפרקליט הצבאי הראשי. עתירתו על החלטת הרמטכ"ל לפני בית משפט זה נדחתה. גם מטעם זה אין, אפוא, מקום להתערב.

אשר לטענה שיש לשחררו כמו ששוחררו אסירים אחרים במסגרת ההסכמים המדיניים, משמעותה של הטענה היא שהוא מבקש חנינה או הקלה בעונש. סמכויות אלה נתונות לנשיא המדינה, לפי חוק יסוד: נשיא המדינה, וכן לרמטכ"ל לפי תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945 (ראו בג"ץ 1818/97 זיאד מחמד נ' בית הדין הצבאי לערעורים) . מכל מקום, אין בעובדה שאסירים אחרים שוחררו במסגרת הסכמים מדיניים כדי להעניק לעותר זכות להשתחרר (ראו דנג"צ 5744/96 חדד מחמד סעיד קראדה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם)).

3.העתירה נדחית.