בג"ץ 2963/06 שלמה חן נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת ע' ארבל :

1.ביום 3.12.80 החליטה הממשלה להעביר לירושלים את היחידות הארציות של משרדי הממשלה. בעקבות החלטה זו נחתם הסכם העברה אשר העניק לעובדי המדינה אשר יבחרו לעבור לירושלים זכויות ובהן סיוע לרכישת בית בירושלים. יצוין כי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בע"ע 423/99 מדינת ישראל – אגוזי (לא פורסם, 28.12.05) נקבע כי פרשנותו הנכונה של הסכם ההעברה היא כי הוא מחייב את העובד שבחר בכך ואת בן זוגו להעתיק את מקום מגוריו הקבוע לירושלים ולקבוע בה את מרכז חייו.

2.המדינה עתרה לבית הדין האזורי לעבודה לחייב את העותר דנן ושלושה נוספים להחזיר למדינה את ערך ההטבות שניתנו להם לשם העברת מקום מגוריהם לירושלים מהטעם שהנתבעים לא עמדו בתנאי הסכם ההעברה ולא עברו להתגורר בירושלים. העותר טען כי הוא עבר להתגורר בירושלים אלא שעשה זאת בגפו מאחר שנפרד מאשתו. בית הדין האזורי קיבל את תביעתה של המדינה וקבע כי גרסתו של העותר אינה אמינה וכי העותר לא העתיק לירושלים את מרכז חייו לאורך תקופה.

ערעורו של העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. בית הדין הארצי לא ראה לנכון להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי ואישר את פסק דינו. ברוב דעות אף נקבע כי ההטבות יוחזרו על ידי העותר בערכן הריאלי כולל הצמדה וריבית כחוק.

3.טענתו העיקרית של העותר יוצאת כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ואימוצן על ידי בית הדין הארצי. כמו כן טוען העותר כי קביעת בתי הדין כי עליו להחזיר את ההטבות כולל ריבית והצמדה סותרת את האמור בהסכמי ההלוואה שעליהם חתם, לפיהם החזרת ההטבות לא תישא ריבית אלא הצמדה בלבד. ביום 10.5.06 הוריתי על קבלת תגובת המבקשים על עניין הריבית בלבד. לאחר קבלת התגובות הגענו למסקנה כי דין העתירה כולה להידחות על הסף.

4.כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, והתערבותו בהחלטותיהם מוגבלת למקרים בהם נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית ושיקולי צדק מחייבים התערבות זו (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986)). במקרה זה, אין העתירה עומדת בתנאים אלו. קביעת העובדות נעשתה על ידי הערכאה הדיונית בבית הדין האזורי לעבודה, ובמסגרת הערעור לא ראה בית הדין הארצי לנכון להתערב בקביעת עובדות אלו. ודאי כי במסגרת עתירה לבית משפט זה אין מקום להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים אשר לצורך קביעתן לא נדרשה כל פרשנות משפטית. באשר לסוגיה הנוגעת להחזרת ההטבות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כזכור, טוען העותר כי בהסכם ההעברה נקבע שההטבות יוחזרו בצירוף הפרשי הצמדה בלבד. עם זאת, בית הדין הארצי פירש את התניה בהסכם אליה מתייחס העותר כחלה על מקרה בו העביר העובד את מרכז חייו לירושלים, אך לאחר מכן החליט לעוזבה. את מקרה זה אבחן בית הדין מהמקרה דנן, בו כלל לא עבר העותר להתגורר בירושלים עם בת זוגו. לעניין זה נקבע כי נוצרה לקונה בהסכם, וכי יש להחיל את העקרונות הכללים של השבת ההטבות תוך שמירה על ערך הכסף, דהיינו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית הדין עשה בכך שימוש בכללי פרשנות מקובלים ולא ניתן לומר כי נפלה בפסק דינו טעות מהותית, ובוודאי אין לומר כי הצדק מחייב התערבות בהחלטה זו.

לפיכך נדחית העתירה על הסף.