בג"ץ 2966/00 יעל בטשא נ. שר הבינוי והשיכון מר יצחק לוי

בפני בקשה לפסיקת הוצאות בעקבות מחיקת עתירה.

1.המבקשים הם בני זוג החיים בצוותא זה מספר שנים. בשנת 1994 חתמו על "אמנת נישואים ורעות". מאז נולדו להם שתי בנות. הם ביקשו לקבל הלוואה לדיור לחסרי דירה (זכאות למשכנתא), כמשמעותה בחוק הלוואות לדיור התשנ"ב1992-, בשיעור ובתנאים הניתנים לבני זוג נשואים. בקשתם סורבה. עתירתם הוגשה ביום 18.4.00. ביום 21.4.00 הורה כב' השופט א' ריבלין כי העתירה תיקבע לדיון במועד מוקדם. עובר למועד הדיון שנקבע (27.6.00) ביקשו המבקשים כי עתירתם תימחק. משום שבינתיים הודיעו להם המשיבים, כי יזכו לסיוע לפי אותם קריטריונים החלים על בני זוג נשואים ויראו אותם כאילו נישאו שנה לפני שנולדה בתם הבכורה. כמו כן ביקשו המבקשים, כי ייפסקו להם הוצאות. משום שרק בעקבות הגשת העתירה קיבלו את מבוקשם. ביום 22.6.00 הוריתי על מחיקת העתירה כמבוקש. עתה, לאחר שנתקבלה תגובת המשיבים לבקשה לפסיקת הוצאות (תגובה המותירה עניין זה לשיקול דעת בית המשפט) אפנה לסוגיית ההוצאות.

2.הכללים לעניין פסיקת הוצאות בעתירה שנמחקה לאחר קבלת הסעד המבוקש בה הועלו על הכתב בבג"ץ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217. שם נכתב:

"את השאלה האם זכאי עותר, שהחליט לחזור בו מעתירתו, שבית המשפט יחייב את המשיב בהוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו יש לבחון לאור הקריטריונים הבאים ולבדוק האם נופלת היא בגדרו של אחד מהם:

1.האם היה צידוק בהגשת העתירה;

2.האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות;

3.האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה;

4.האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בפני בית המשפט."

3.המבקשים ביקשו לרכוש לעצמם בית. מאמציהם לקבל את הסיוע המוענק לבני זוג נשואים עלו בתוהו. הם נאלצו להגיש את העתירה לאחר שפניותיהם לגורמים המוסמכים נענו בשלילה. הם לא השתהו בפנייתם. אדרבא - המצב הדחוק אליו נקלעו הניעם להזדרז ולעתור. משעתרו - נענו בחיוב. אי לכך, ובהתאם לכללים שהובאו לעיל הם זכאים להוצאותיהם. הואיל והעתירה לא הגיעה לכלל דיון ומבוקשם של העותרים ניתן להם סמוך לאחר הגשת עתירתם אני מעמיד את סכום ההוצאות על 4,000 ש"ח.