בג"ץ 2986/05 יוסף זהבי נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט א' א' לוי:

1.עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר כי נורה על ביטול פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, וכי נשיב את עניינו לבחינה מחודשת בפני בית-הדין האזורי. לגרסת העותר, ביום 20.4.93 הוא נפגע בתאונת עבודה, וכתוצאה ממנה החל לסבול מכאבי גב. המוסד לביטוח לאומי החליט לדחות את תביעת העותר, מהטעם שלא מצא כי כאבי הגב נגרמו כתוצאה מהתאונה הנטענת.

העותר, שלא השלים עם החלטת המוסד לביטוח לאומי, פנה לבית-הדין האזורי לעבודה, אך זה דחה את תביעתו, מהטעם שמצא את גרסתו כבלתי מהימנה. ערעור שהגיש העותר לבית-הדין הארצי לעבודה, נדחה אף הוא.

2.לטענת העותר, שגה בית-הדין הארצי עת דחה את השגותיו על קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי. עוד טוען העותר, כי בית-הדין האזורי הוציא תחת ידו את פסק הדין בעניינו, בחלוף שנתיים ימים ממועד סיום המשפט, ועקב כך נגרם לו עיוות דין.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין הארצי לעבודה, ויידרש להחלטות אלו במקרים חריגים בלבד, בהם מתגלה טעות משפטית מהותית ומידת הצדק מחייבת זאת (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1), 673). השגה בשנית על עניינים שבעובדה אינם ממין העניינים הנמנים על אלו.

אף בטענת העותר בדבר העיכוב במתן פסק-הדין, אין כדי לסייע בידו. אכן, על העיכוב במתן פסק-הדין יש להצר, ואין לשלול, ככלל, את אפשרות החזרת הדיון לערכאה הראשונה במקרים חריגים (ע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף , פ"ד מה(1) 729, 740);

בפרט כך הוא, מקום בו ההכרעה נסמכת על מהימנות העדים (ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה , פ"ד מח(2) 77, 81). ברם, לא שוכנענו כי עניינו של העותר נמנה על חריגים אלה, באשר פסק דינו של בית-הדין האזורי מייסד עצמו – נוסף על הקביעות בעניין המהימנות – על ראיות משכנעות רבות אחרות, ובראשן מסמך רפואי שיש רגליים לסברה כי זויף. אין כל סיבה לסבור, בנסיבות אלו, כי תצמח תועלת מהחזרת עניינו של העותר לדיון נוסף בפני בית-הדין האזורי, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.