בג"ץ 2989/04עאדל באדר נ. כב' השופטת ברכה אופיר תום

השופט א' מצא:

העותר מואשם בבית-המשפט המחוזי בביצוע עבירות מין בקטינות ובעבירות נוספות. במסגרת ההליך המתנהל בעניינו, הגישה המאשימה (ביום 21.3.04) "בקשה לשמיעת עדות מוקדמת של מתלוננות בעבירת מין שלא בפני הנאשם לפי סעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תש"ח-1957. בבקשתה נטען, כי קיים קושי רב מבחינת המתלוננות להעיד בפני העותר. בתגובתו (מיום 22.3.04) הביע העותר את התנגדותו לבקשה תוך שפירט את נימוקיו. למרות זאת, ראה בית-המשפט (ביום 24.3.04) לקבל את בקשת המאשימה. בעתירתו מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטתו של בית-המשפט, אשר, לטענתו, פוגעת בזכותו להיות נוכח בדיון המתנהל בעניינו וביכולתו לנהל חקירה נגדית אפקטיבית של המתלוננות. כן מבקש העותר, כי ניתן צו ביניים שלפיו יימנע בית-המשפט המחוזי מלהמשיך ולדון בעניינו עד להכרעה בעתירה זו.

דין העתירה להידחות על הסף. לבד מהיותה חורגת מגדר סמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק הקבועה בסעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה, יש בעתירה משום ניסיון להשיג בדרך של "מעין ערעור" על החלטת ביניים במשפט פלילי. את טענותיו יוכל העותר להעלות במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי בעניינו, לכשזה יינתן, ככל שתהיה לו עילה לכך. העתירה אינה מעמידה כל יסוד לטענה כי עניינו של העותר מצוי בגדר אותם מקרים חריגים, העשויים להצדיק את התערבות בית-המשפט הגבוה לצדק בדרך ניהולו של משפט פלילי לפני בתי-המשפט הכלליים (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683).

העתירה נדחית.