בג"ץ 3001/22 חב' אלוואטאן בע"מ נ. שר הביטחון

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת למתן צו על תנאי שיורה למשיבים לנמק מדוע לא יאפשרו לעותרת להיכנס למקרקעין פרטיים שבבעלותה, המצויים במרחב גבעת הישוב מגרון הישנה, ולעבד את אדמותיה.

1.

העותרת, חברת אלוואטאן בע"מ, היא בעלת הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 28, גוש 26 באדמות הכפר דיר דיבוואן (להלן: המקרקעין ). המקרקעין מצויים בשטח ההכרזה על שטח מתוחם (רמת מגרון דרום) (יהודה ושומרון), התשע"ב 2012 (להלן: ההכרזה ), שתוקפה הוארך בהכרזה על שטח מתוחם (רמת מגרון – דרום) (הארכת תוקף מס' 12) (יהודה והשומרון), התשפ"ב-2021, עד ליום 1.1.2024. בהכרזה נקבע איסור על כניסה או שהייה בשטח המתוחם, ובהתאם לכך הכניסה לשטח המתוחם והשהייה בו טעונות קבלת היתר מהמפקד הצבאי או מי מטעמו. ביום 10.3.2022 פנתה העותרת למשיב 3 בבקשה לאפשר לה, או לכל מי מטעמה, להיכנס למקרקעין לשם עיבוד חקלאי. משפנייתה לא נענתה, הגישה העותרת ביום 3.5.2022 את העתירה דנן.

2.

בעתירה נטען כי מניעת כניסתה של העותרת למקרקעין פוגעת בזכויותיה הקנייניות של העותרת ובזכותה לשוויון, זאת בשים לב לעמדתם של המשיבים כפי שפורטה בבג"ץ 88/19 חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (2.8.2022) (להלן: עניין חמאד ) לפיה צו מבנים בלתי מורשים (הוראת שעה) (עמונה) (יהודה והשומרון) (מס' 1780), התשע"ז-2017 שעניינו אדמות בעמונה, לא יחול על תושבים פלסטינים.

3.

בהתאם להחלטתי, הגישו המשיבים ביום 17.7.2022 תגובה מקדמית לעתירה. בתגובתם ציינו כי בקשת העותרת נבחנה בינתיים על ידי הגורם המוסמך, הוא המשיב 2. בתום בחינה זו, החליט המשיב 2 להיעתר לבקשת העותרת ולאפשר לה להיכנס לחלקה שבבעלותה בתנאים שקבע: כניסה של נציגים מוגדרים מטעמה למקרקעין, בתיאום פרטני מראש, ולצרכי עיבוד חקלאי בלבד. כן קבע כי ההיתר ינתן לעותרת למשך כחצי שנה, עד ליום 31.1.2023, וכי בתום תקופה זו, ובכפוף להגשת בקשה נוספת מטעם העותרת, תיבחן הארכת תוקפו של ההיתר (להלן: ההחלטה ). בהתאם לכך טענו המשיבים כי משניתנה החלטה בבקשת העותרת, הסעד שהתבקש בעתירה התייתר, וכי יש להורות על מחיקתה. עוד צוין כי ככל שיש לעותרת טענות ביחס להחלטה, אלה שמורות לה, וכי בכפוף למיצוי הליכים היא תהא רשאית לשוב ולפנות לבית משפט זה בעתירה חדשה.

4.

משניתנה החלטת המשיב 2, התבקשה העותרת להודיע האם ניתן להורות על מחיקת העתירה. בהודעתה מיום 25.7.2022 הודיעה העותרת כי עתירתה לא התייתרה וכי היא עומדת על בירורה. לטענתה, ההחלטה אינה מספקת מענה הולם למבוקש בעתירה, וזאת משנקבע בה כי רק נציגים מוגדרים מטעם העותרת יוכלו להיכנס למקרקעין, ובשל הגבלת תוקפו של ההיתר לתקופה של חצי שנה. העותרת שבה והפנתה לעניין חמאד ,

וטענה כי באותו עניין החריגו המשיבים את בעלי הזכויות במקרקעין באופן מוחלט מצו התיחום שנדון שם, ועל כן נטען כי מדיניותם של המשיבים כלפי העותרת מפלה אותה לרעה.

5.

לאחר עיון בעתירה ובתגובות הנלוות לה באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק.

6.

כאמור, עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי המשיבים יאפשרו לה להיכנס למקרקעיה לשם עיבוד חקלאי. כפי שפורט בתגובת המשיבים, בקשה זו נעתרה בהחלטת המשיב 2, וכיום רשאית העותרת להיכנס למקרקעיה לצורך עיבוד אדמותיה. ההיתר ניתן אמנם לתקופה של חצי שנה, אולם הובהר כי בתום תקופה זו תהא העותרת רשאית להגיש בקשה להארכת תוקפו. עיון בהחלטה מעלה, אפוא, כי יש בה כדי לתת מענה לסעד שהתבקש בעתירה, וכי בנסיבות אלה העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. ככל שלעותרת השגות ביחס לתנאים כאלה או אחרים שנקבעו בהחלטה לגופה – זהות נציגיה (שטרם הוגדרו) או תקופת ההיתר – הרי שהיא רשאית לפנות בעניין זה לגורם המוסמך, ואף להגיש עתירה חדשה בעתיד, ככל שיתעורר בכך צורך, וזאת בכפוף למיצוי הליכים.

אשר על כן, אנו מורים על מחיקת העתירה.