בג"ץ 3020/00 שקד מאיר נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.4.00, מפי סגן הנשיא השופט ח' פיזם, לקבל בחלקו ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה, מפי השופט ע' רנד, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 4046/99.

1.ביום 4.5.99 הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום בת.פ. 4046/99, המייחס לעורר עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 24.4.99 וביום 25.4.99 מכר העורר סם מסוכן מסוג הרואין לאדם בשם אליהו צייכס. במקביל הוגשה לבית המשפט בקשה למעצר עד לתום ההליכים (ב"ש 2361/99).

2.ביום 13.5.99 דן בית משפט השלום (השופט י' בן-חמו) בבקשת המעצר. בית המשפט בחן את התשתית הראייתית ומצא בה חולשה מסוימת. תשתית זו כוללת עדות מפלילה של אליהו צייכס, ודוח תצפית של שוטר. העד צייכס נתפס על ידי המשטרה ביום 25.4.99 כשברשותו 2 מנות סם וסיפר כי רכש אותן מהעורר. בית המשפט מצא חוסר סבירות בדברי העד שאמר כי הוא משתמש בחצי מנה ביום, ועם זאת סיפר שרכש מהעורר מנת סם נוספת עוד לפני שהשתמש בראשונה. כן הביע בית המשפט חשש מלהסתמך על עד שהוא צרכן סמים. בנוסף מצא בית המשפט אי התאמות בין עדותו של צייכס לבין דוח התצפית, שגם נכתב באיחור רב. על רקע זה קבע בית המשפט כי מתעוררים סימני שאלה לגבי חומר הראיות שבתיק. לפיכך הוא החליט לשחרר את העורר ל"מעצר בית" מלא בביתו בקריית אתא עד לתום ההליכים, בכפוף להפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג'. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אם יפר העורר תנאי כלשהו, הוא ייעצר עד תום ההליכים.

3.לאחר כעשרה חודשים, ביום 29.3.00, נתפס העורר על ידי אנשי משטרה כשהוא מחוץ לביתו, במרחק של כ250- מטר. בעקבות זאת הגישה המדינה בקשה לבית משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 4.4.20000 נעתר בית משפט השלום, מפי השופט ע' רנד, לבקשה, בציינו:

כבר נפסק, ולא אחת, כי כל אימת שביהמ"ש מחליט על שחרור נאשם בתנאים של מעצר בית מלא משמע שביהמ"ש נותן אמון בנאשם, ומשהופר אמון זה, אין מנוס אלא להורות על מעצר הנאשם בבית מעצר. בעניננו, לא שמעתי נימוקים של ממש שעל פיהם ניתן לחרוג מהפסיקה הנ"ל.

4.העורר הגיש ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהתברר בפני סגן הנשיא, השופט ח' פיזם. ביום 17.4.00 קיבל בית המשפט את הערר חלקית, במובן זה שמעצרו של העורר יוגבל עד ליום 13.7.2000 ואז, על פי בקשת מי מהצדדים, יחליט בית משפט השלום על הארכת המעצר או על "מעצר בית". בית המשפט נימק את החלטתו כדלהלן:

הנסיבות בהן העורר הפר את תנאי מעצר הבית הן חמורות. במיוחד משום שאין אפשרות מעשית של פיקוח על מעצר בית 24 שעות ביממה, ואפשרויות המעשיות של עקיפת הצו ממעצר בית והפרתו, הן מרובות. כך שהסנקציה היחידה היא שאם חלילה יתפס המפר את תנאי מעצר הבית, ישלח למעצר רגיל. .. ביחד עם זאת, אני מסכים עם הסניגור המלומד כי אין הצדקה למעצרו של העורר בנסיבות, ללא הגבלה של זמן, גם אם האשמה להארכת מעצרו ולאי הכרעה במשפטו איננה תלויה בו אלא במישהו אחר. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל חלקית את הערר בכך שאני מורה שהחלטתו של שופט קמא על מעצרו של העורר עד לתום הליכים תוגבל עד ליום 13.7.2000, שאז יוכל להחליט בימ"ש קמא אם עדיין יהיה צורך בכך, על הארכת מעצרו של העורר, או על קביעת תנאי מעצר בית וכל זאת על פי בקשת מי מהצדדים.

5.כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מופנה הערר שלפניי. בא-כוח העורר מבקש להורות על חלופת מעצר כבר עתה, כשהאפשרויות שהציג הן "מעצר בית" בבית העורר או במוסד גמילה. לטענת בא-כוח העורר, מדובר בהפרה בודדת של תנאי השחרור, וזאת לאורך תקופה של שנה ב"מעצר בית" מוחלט. בא-כוח העורר שב וטען גם להיעדר ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לעורר. הוא גם ביקש לתת משקל לעובדה כי משפטו הפלילי של העורר מתנהל "בעצלתיים".

6.באת-כוח המדינה מתנגדת לחלופת מעצר. לדבריה, העורר נתפס מחוץ לביתו בנסיבות החשודות כעיסוק בסמים: שוטרים שביצעו תצפית על ביתו ראו אותו יוצא מהבית ונכנס לשיחים. כשיצא מהשיחים והבחין בשוטרים הוא נראה בולע משהו וזורק שקית. על ידיו היו סימני בוץ והוא סרב לפלוט את מה שבלע. כן ציינה באת-כוח המדינה כי משפטו של העורר נמצא בעיצומו, ופרשת התביעה אמורה להסתיים בישיבה הקרובה, הקבועה ליום 29.5.2000.

7.אומר מיד כי דין הערר להידחות. הכלל הוא כי הפרת תנאי "מעצר הבית" גוררת בעקבותיה מעצר עד תום ההליכים, כפי שאף הזהיר בית המשפט את העורר בהחלטתו מיום 13.5.99. אמנם היו מקרים בהם קבע בית המשפט כי למרות ההפרה לא יוחזר הנאשם למעצר, אך הדבר תלוי בטיב העבירה, נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

8.העורר לפנינו הפר את תנאי "מעצר הבית" ונתפס מחוץ לביתו, בנסיבות החשודות כעיסוק בסמים. ההסבר שסיפק ליציאתו מחוץ לבית - מסירת כסף לבנו - אינו מתיישב עם מעשיו מחוץ לבית. יש להתייחס לדבר זה בחומרה רבה, שכן מדובר באדם שמיוחסת לו עברה של סחר בסמים. כן יש משקל לעברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות סמים ועבירות רכוש. העורר אף ריצה עונשי מאסר בעבר, והוא ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו כאשר שני עונשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים נגדו. בית משפט השלום הלך לקראת העורר ושחרר אותו ל"מעצר בית", למרות שככלל אין משחררים לחלופת מעצר נאשם בסחר בסמים. והעורר מצידו הפר את האמון שנתן בו בית משפט השלום, אמון עליו מושתת השחרור ל"מעצר הבית". על כן הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום.

9.באשר להחלטת בית המשפט המחוזי לקצוב את מעצרו של העורר עד ליום 13.7.2000, נראה כי בית המשפט החליט על קציבת תקופת המעצר בשל התמשכות הליכי המשפט ורצונו בזירוז ההליכים. לעניין זה אמרתי כבר במקום אחר:

ספק רב בעיני אם מן הראוי שזירוז מעין זה ייעשה בדרך של הגבלה מראש של תקופת המעצר. שאלת המעצר עד תום ההליכים חייבת להיחתך באופן בלעדי על פי השיקולים שקבע המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. התמשכות ההליכים אינה מצויה בין השיקולים המנויים בהוראה זו, והיא תעמוד במרכז הדיון בתום תשעת החודשים הקבועים על פי סעיף 61 לחוק. לכן, אם מגיע בית המשפט למסקנה בדיון על מעצר עד תום ההליכים במסגרת סעיף 21 לחוק כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר אין להגביל את תקופת המעצר במטרה לזרז את הדיון. לעומת זאת, אם בית המשפט בדעה כי יש בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרתו, הרי יש להסתפק בה באופן מיידי. אוסיף ואציין, כי לעורר נתונה הזכות להביא בכל עת לעיון חוזר את שאלת המשך מעצרו בפני בית המשפט קמא אם חל שינוי בנסיבות גם בתוך תשעת החודשים כקבוע בסעיף 52 לחוק. במסגרת זו גם התמשכות המשפט עשויה להוות, בנסיבות מסוימות, שיקול רלוונטי. (בש"פ 1735/99 יצחק עמר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

10.ואמנם, משפטו של העורר נמשך כבר למעלה משנה, אם כי התברר שחלק מהעיכובים נגרם בשל הסנגוריה. מכל מקום, יש לקוות כי עתה, משנתון העורר במעצר, יעשה מאמץ מצד כל הנוגעים בדבר לסיים את המשפט במהירות האפשרית, ואולי אף לפני ה- 13.7.2000. כפי שציין בית המשפט המחוזי, היה והמשפט לא יסתיים עד אז, יוכל כל אחד מהצדדים לפנות לבית משפט השלום (בבקשה לעיון חוזר) ובית המשפט יחליט על המשך המעצר או על שחרור ל"מעצר בית". אעיר כי הגשת בקשה מעין זו לעיון חוזר, יכול שתעשה גם בכל מועד אחר, אם מתקיימים כל התנאים המצדיקים הגשת בקשה.

התוצאה היא כי הערר נדחה.