בג"ץ 3038/15 פלוני נ. פלוני

השופטת א' חיות:

1.

במהלך שנת 2014 הגישה בתו של העותר, אזרח בריטי, תביעה בבית המשפט לענייני משפחה למזונות קטין באמצעות אמה - בת הזוג לשעבר של העותר (להלן: הקטינה ו- בת הזוג בהתאמה ). תחילה פסק בית המשפט ביום 24.7.2014, מזונות זמניים לקטינה בסך 2500 ש"ח ולאחר שהעותר הגיש כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף, קיבל בית המשפט ביום 6.1.2015 את תביעתה למזונות וחייב את העותר בתשלום מזונות קבועים לקטינה בסך 2500 ש"ח לחודש, עד הגיעה לגיל 18 (תמ"ש 51095-06-14, כב' השופט נ' שילה) (להלן: פסק הדין מינואר 2015 ). ערעור שהוגש על פסק הדין מינואר 2015, עתיד להישמע ביום 6.5.2015 (עמ"ש (מחוזי תל-אביב) 36959-01-15).

עוד בטרם ניתן פסק הדין, הגישה בת הזוג בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד העותר, וביום 18.9.2014 נעתרה לבקשה רשמת ההוצאה לפועל בכפר סבא והוציאה את הצו המבוקש במעמד צד אחד. לאחר שהגיע לישראל, נתחוור לעותר כי תלוי ועומד נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והוא הגיש בקשה לביטול הצו. רשמת ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה ביום 28.12.2014, אך קבעה כי הצו יבוטל אם העותר יפקיד ערבות בנקאית אוטונומית לזמן בלתי מוגבל על סך 165,000 ש"ח. ערעור שהגיש העותר על החלטת רשמת ההוצאה לפועל נדחה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב ביום 29.1.2015 (ע"ר 13526-01-15, כב' השופט נ' שילה) (להלן: ההחלטה הראשונה ).

2.

העותר לא השלים עם ההחלטה הראשונה והגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר קבע כי תנאי לבירור בקשת רשות הערעור הוא הפקדת עירבון בסך 10,000 ש"ח. העותר הגיש בקשה לפטור מעירבון, וביום 22.2.2015 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי את הבקשה, אולם הפחיתה את סכום העירבון ל-7500 ש"ח (רמ"ש 3768-02-15, כב' הרשמת עינת רביד) (להלן: ההחלטה השנייה ). העותר ערער על ההחלטה השנייה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר קיים דיון בערעור ודחה אותו ביום 28.4.2015 בקובעו כי העותר לא הוכיח את טענותיו בדבר קושי כלכלי, בין היתר, משום שנמנע מלפרט כיצד מימן את כניסתו לארץ, מי מימן את שהייתו בארץ וכיצד יממן את כרטיס הטיסה לבריטניה ובנסיבות אלו, חסד עשתה עמו הרשמת בהפחיתה את סכום העירבון ללא כל סיבה נראית לעין. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי ככל שבעתיד ישתנו הנסיבות יוכל העותר לפנות בבקשה מתאימה לפטור מאגרה תוך "שהוא ממלא הפעם אחר כל הנדרש לצורך ברור יכולתו הכלכלית" והוסיף וחייב אותו בהוצאות בערעור בסך 5000 ש"ח (ע"ר 16048-03-15, כב' השופטת ע' צ'רניאק) (להלן: ההחלטה השלישית ).

עוד באותו יום הגיש העותר בקשה לפטור מהפקדת עירבון בשל שינוי נסיבות, וציין כי שינוי הנסיבות הוא כי פג תוקפה של אשרת התייר שלו בישראל וכי נדחתה בקשה שלו לסיוע כלכלי משגרירות בריטניה. עוד ביקש העותר כי הרשמת תקיים דיון בבקשה. בהחלטתה מיום 29.4.2015 דחתה הרשמת את הבקשה, בקובעה כי אין בנסיבות שפורטו על-ידי העותר כדי לשנות מן ההחלטה השנייה וכי לא ראתה מקום לקיים דיון כמבוקש (להלן: ההחלטה הרביעית ).

מכאן העתירה שבפנינו.

4.

העותר טוען כי נהיר לו שמן ההיבט הפרוצדוראלי היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה הרביעית, אולם הוא לקה בהתקף לב, מקבל טיפול רפואי בבית החולים תל השומר ומבקש לטוס לארצו כדי להמשיך לקבל את הטיפול שם. לאור דחיפות הסוגיה סבור העותר כי אין מנוס מהתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אשר יורה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לדון בבקשת רשות הערעור מבלי שיופקד בה עירבון. העותר מוסיף ומונה את השגיאות שנפלו לטענתו בפסק הדין מינואר 2015 ובהחלטה הראשונה ומבקש, כי יינתן לו פטור מהפקדת עירבון בבקשת רשות הערעור ולחלופין כי בית משפט זה ידון בבקשת רשות הערעור ויבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו.

5.

דין העתירה להידחות על הסף.

סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:

חוק בתי המשפט ) קובע כי על החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתן לערער לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. טענותיו של העותר הן במהותן טענות ערעוריות המכוונות כלפי ההחלטה הרביעית, ובאפשרותו להגיש ערעור עליה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ככל שהעותר מבקש להשיג על ההחלטה השלישית, באפשרותו להגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט). די בטעמים אלו על מנת לדחות את העתירה.

העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.