בג"ץ 3060/00 יוסף אמינוב נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.4.2000, מפי השופטת ע' סלומון-צ'רניאק, לפיה נדחתה בקשת המערער לעכב את ביצועו של גזר הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בעקבות הרשעתו של המערער בעבירות של תקיפת אשתו בנסיבות מחמירות.

בית משפט השלום גזר על המערער, אשר הודה בעובדות כתב האישום, שמונה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות כלפי אישתו. המערער הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי ואיתו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

הנימוק העיקרי של בית המשפט המחוזי, בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, הוא כי לא נראה שיש סיכוי שבית המשפט לערעורים יתערב בעונש שהוטל על המבקש, בהיותו עונש קל. כן ציין בית המשפט המחוזי כי העובדה שהמערער המשיך להתגורר עד עצם היום הזה עם אשתו איננה מעלה ואיננה מורידה בנסיבות העניין.

כאמור, הערעור שלפניי הוא על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המדינה מתנגדת לעיכוב הביצוע, וזאת בעיקר בשל העובדה כי המערער התחיל בפועל לרצות את העונש ומתקופת המאסר שהוטל עליו חלפו כבר כחודשיים. לטענת המדינה, אין זה מן הראוי להפסיק בשלב זה את ריצוי העונש, דבר אשר יגרום לקשיים ידועים למערער עצמו בשל "טלטולו". לעומת זאת, טוען בא-כוח המערער, כי בשל תקופת המאסר הקצרה יחסית, עשוי להגרם עוול למערער, בשל הסיכון שעד תום שמיעת הערעור ירצה המערער את כל עונשו או את מרביתו. כן קובל המערער על כך כי בערעור על חומרת העונש יש משקל שלילי עבור המערער לעובדה כי כבר ריצה בפועל חלק גדול מעונשו. באשר לטענת "הטלטול", מתנגד בא-כוח המערער לגישה שנראית בעיניו פטרנליסטית.

אין ספק, כי יש משקל רב לטיעונים הן של המערער והן של המדינה. עקרונית, מן הראוי היה, נוכח תקופת המאסר הקצרה שהושתה על המערער, לעכב את ביצוע גזר הדין עד אחר שמיעת הערעור, כדי לא לפגוע בעניינו של המערער. התברר כי חל איחור ניכר בהגשת בקשת עיכוב הביצוע ועברו מספר שבועות עד שהוגשה הבקשה.

לאחר ששקלתי את טיעוני שני בעלי הדין, המעלים כאמור שיקולים הראויים להישקל, הגעתי למסקנה כי לעובדה שהמערער התחיל כבר לרצות את עונשו בפועל יש לייחס משקל מיוחד. המדובר אינו רק בעיכוב ביצוע, אלא בשחרורו של המערער ממאסר. בית משפט זה פסק כי יש לעובדה זו משקל מיוחד. ראה ע"פ 2243/98 עופר ארד נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

עם זאת, יש טעם רב גם בחששו של הסנגור כי בשל תקופת המאסר הקצרה תאבד למערער בפועל זכותו לערעור מלא.

אי לכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. אולם, פונה אני לנשיא (בפועל) של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, השופט א' גורן, כדי שיואיל להורות, על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה, כי הערעור על חומרת העונש יישמע בכל ההקדם האפשרי, ואם אפשר, כבר בשבועיים הקרובים.