פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
3103/13
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותר:
אהרון ברזני
נ ג ד
המשיבים:
1. משה דיין נציב שירות המדינה
2. עו"ד אסף רוזנברג
3. עו"ד עמי כהן
4. נציבות שירות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד אריאל
עטרי
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
במוקד עתירה זו בקשת העותר להורות למשיבים להפסיק הליכים משמעתיים ומינהליים המתנהלים כלפיו על-פי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה (משמעת) ).
1.
נגד העותר, אשר שימש בתפקידים בכירים שונים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וברשות האוכלוסין וההגירה, הוגשה בחודש מרץ שנה זו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים, שבה הואשם בקיום מגעים בעלי אופי מיני עם עובדת, שלא במסגרת מערכת יחסים רומנטית ביניהם, בין השנים 2012-2008. במעשים אלה, כך נטען, התנהג העותר התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, ופעל במצב של חשש ממשי לניגוד עניינים (להלן: התובענה ). בעקבות הגשת התובענה קיבל העותר ביום 9.4.2013 מכתב שלפיו המשיב 1, נציב שירות המדינה, שוקל אפשרות לנקוט נגדו הליך מינהלי על-פי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), בכפוף לשימוע.
2.
מכאן העתירה שלפנינו. העותר מבקש כי המשיבים יחויבו לקיים שימוע בטרם הגשת התובענה כלפיו, וכן כי יופסק ההליך המינהלי שנוקטים המשיבים נגדו. לטענת העותר, המשיבים השתמשו בסמכותם להגיש את התובענה כדי לפגוע בו על-פי תלונה שיזמו, ועל רקע היכרות ויחסי חברות עם העובדת ובני משפחתה. יוזמה זו, לדברי העותר, מקורה בפגישת "ייעוץ" שהתקיימה בין העובדת לבין המשיב 2, הממונה על המשמעת בשירות המדינה – פגישה שנערכה בתיווך גורמים משפחתיים במשרדו של המשיב 2. לדברי העותר, בפגישה זו ובשיחות שבאו בעקבותיה שכנעו המשיב 2 ותובעת ממשרדו את העובדת כי עליה להגיש תלונה על הטרדה מינית נגד העותר. העותר אף טוען כי למשיב 1, נציב שירות המדינה, קשר קודם עם בעלה של העובדת: לגרסת העותר, בעלה של העובדת עבד בעבר בלשכת ראש הממשלה, אשר נטלה חלק במינויו של המשיב 1 לתפקידו. נוכח זאת מבקש העותר כי המשיבים ימשכו ידיהם מהטיפול בעניין אשר בו יש להם, על-פי הטענה, נגיעה אישית. בד בבד, הגיש העותר בקשה לצו ביניים המכוונת להפסקת ההליכים האמורים עד להכרעה בעתירה.
3.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. אשר לטענות שמעלה העותר בדבר קיום הליך שימוע טרם הגשת תובענה – הלכה היא כי מקום בו עניינו של העותר מתברר בפני בית הדין למשמעת, יכול הוא להעלות שם את כל טענותיו, לרבות בהקשר לשימוע. בתוך כך יכול בית הדין למשמעת להידרש גם לבחינת התנהלותן של רשויות המינהל בהליך הגשת התובענה (בג"ץ 8835/06 פלוני נ' עירית ירושלים , פסקה ד(2) (13.12.2006)).
4.
סעד חלופי עומד לעותר אף בכל הקשור לטענותיו באשר להפעלה אפשרית של סמכות המשיב 1 מכוח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת). בהקשר זה, רשאי העותר לפנות לבית הדין לעבודה, המוסמך לדון בנושא מכוח סמכותו לעסוק בתובענות שבין עובד לבין מעבידו, הקבועה בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (ראו: בג"ץ 9359/99 לוי נ' נציב שירות המדינה (9.1.2000); בג"ץ 578/80 גנאים נ' מואסי , פ"ד לה(2) 29, 42 (1980)). מובן כי כל הטענות שהעלה העותר בעתירה זו – שמורות לו.
העתירה נדחית אפוא על הסף, וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים שנלוותה לה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ' באייר התשע"ג (30.4.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט