פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 3106/97 מזרחי שלמה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הגנה עצמית בחבלה חמורהערעור על הרשעה ועל חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעתו של המערער בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לאחר שקבע כי נעיצת הסכין בבטנו של המתלונן לא נעשתה תוך הגנה עצמית. עונשו של המערער, 24 חודשי מאסר בפועל, נמצא ראוי ולא הוצדקה התערבות בו.

העובדות

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בחבלה חמורה שלא כדין בנסיבות מחמירות ונדון למאסר בפועל של 24 חודשים, מהם 12 בחופף למאסר אחר, ולמאסר על תנאי של 12 חודשים. אין חולקים שהמערער נעץ סכין בבטנו של המתלונן, והמחלוקת נסבה על קיומה של הגנה עצמית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם המעשה של נעיצת הסכין בבטנו של המתלונן נעשה תוך כדי הגנה עצמית?
  2. 2.האם יש להתערב בעונש המאסר שהושת על המערער?

הלכות

  1. 1

    מעשה של נעיצת סכין בבטנו של המתלונן לאחר שהסכין הייתה בידיו בתחילת האירוע, שלא נעשה תוך כדי הגנה עצמית, מבסס הרשעה בחבלה חמורה.

    ״אכן, על-פי המימצאים היה זה המתלונן שהחזיק בתחילה בסכין, אך בהמשך האירוע אין ספק שהמערער נעץ את הסכין בביטנו של המתלונן שלא תוך״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה חמורה
  • נסיבות מחמירות
  • הגנה עצמית
  • נעיצת סכין
  • ערעור על הרשעה
  • חומרת העונש
  • מאסר בפועל
  • מאסר על תנאי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

3106/97

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד

השופט י' זמיר

כבוד

השופטת ד' ביניש

המערער

:

מזרחי שלמה

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

ערעור

על פסק-דין בית המשפט המחוזי

בירושלים

מיום 8.5.97 בת.פ. 518/96

שניתן

על ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור

תאריך הישיבה: כ"ז

באלול תשנ"ז (29.9.97)

בשם

המערער

:

עו"ד עטרי אריאל

בשם

המשיב

ה: עו"ד

אורלי מור אל

פסק-דין

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של חבלה חמורה שלא כדין בנסיבות מחמירות, ונדון למאסר בפועל בן 24 חודשים, מהם 12 חודשים בחופף למאסר אחר שהוא נושא בו, ולמאסר על-תנאי בן 12 חודשים.

הערעור הוא על ההרשעה ועל חומרת העונש.

אשר להרשעה: אין חולקים כי היה זה המערער שנעץ סכין בביטנו של המתלונן, והשאלה אינה אלא אם המעשה נעשה תוך כדי הגנה עצמית. בית-משפט קמא ניתח את מעמד נעיצת הסכין והגיע לכלל מסקנה כי המעשה לא נעשה תוך כדי הגנה עצמית. מסקנה זו מקובלת עלינו. אכן, על-פי המימצאים היה זה המתלונן שהחזיק בתחילה בסכין, אך בהמשך האירוע אין ספק שהמערער נעץ את הסכין בביטנו של המתלונן שלא תוך כדי הגנה עצמית.

אנו מחליטים לדחות את הערעור על ההרשעה.

אשר לגזר-הדין - עונשו של המערער נוטה לקולה ואין כל טעם טוב שנתערב בו.

אנו מחליטים, איפוא, לדחות את הערעור על שני חלקיו.

ניתן היום, כ"ז באלול תשנ"ז

(29.9.97)

ש ו פ ט ש ו פ ט ש

ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97031060.

G01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 3106/97

הלכות

  1. 1מעשה של נעיצת סכין בבטנו של המתלונן לאחר שהסכין הייתה בידיו בתחילת האירוע, שלא נעשה תוך כדי הגנה עצמית, מבסס הרשעה בחבלה חמורה.