בג"ץ 311/97 א. מ סאבר בע"מ נ. י.ג. ברזל בע"מ

1.המשיבה הגישה בבית משפט השלום בכפר-סבא בת.א. 5877/91, תביעה כספית כנגד המבקשת ו-וי.אל.אם. ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעות"), וזאת לתשלום יתרת חוב בגין ברזל לבניין אשר סופק לנתבעות (להלן: "הברזל"). וי.אל.אם ישראל בע"מ (להלן: "וי.אל.אם.") לא התגוננה נגד התביעה וניתן נגדה פסק דין לטובת המשיבה. מפסק דינו של בית משפט השלום מתברר כי חברה זו הפכה להיות חדלת פרעון.

2.המבקשת הודתה בבית משפט השלום, כי התקיימו בינה לוי.אל.אם. יחסי שותפות והחשבוניות הוצאו על שם המבקשת, וחלקן אף נפרע על ידה, וחלקן לא נפרע, ומכאן נוצר החוב בגינו הוגשה תביעת המשיבה.

המבקשת טענה כי היא לא הזמינה את הברזל מאת המשיבה, ולא התחייבה באף שלב לתשלום תמורת הברזל, וכי על פי הסכם בינה ובין וי.אל.אם. התחייבה וי.אל.אם. לפרוע החוב. טענותיה נדחו על ידי בית משפט השלום, שקבע בפסק דינו מיום 30.7.95 כי המבקשת לא הוכיחה כי לא נטלה על עצמה באף שלב את התחייבויות וי.אל.אם.. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי הנתבעות חייבות כלפי המשיבה ביחד ולחוד לחובות השותפות.

3.בערעורה בפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: א. משאלי, ד"ר א. גרוניס ו-א. חיות) חזרה המבקשת על הטענות שהועלו בפני בית משפט השלום ונידחו. בית המשפט המחוזי לא מצא כל נימוק להתערב בממצאיו של בית משפט השלום, וערעור המבקשת נדחה.

4.בפני מונחת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. גם לפני מעלה המבקשת את אותן טענות אשר הועלו, נדונו ונידחו על ידי שתי הערכאות דלמטה, ואשר בעיקרן טענות עובדתיות הן.

5.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני, ובטענות המבקשת, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ייאמר מיד כי לא מצאתי בבקשה כל עילה או שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת שיש בה כדי להקים רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). טענותיה העובדתיות של המבקשת כבר נדונו בשתי ערכאות ואין בהעלאתן בפנינו כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית.