בג"ץ 3121/98 אורי גל נ. הועדה הרפואית לפי חוק הנכים

העותר טוען לנכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשכ"ט1959- ( להלן: החוק ). לעותר הודע על הכרה בנכות בשל פגיעה בברך ימין ובשל הפרעות בברך שמאל הקשורות לפגיעה בברך ימין, ונקבעו לו נכויות זמניות בקשר לכך.

העותר הוזמן לבדיקה נוספת לקביעת הנכות המעודכנת לגבי הברכיים. לאחר הבדיקה, הגיעה הועדה הרפואית למסקנה שקיים פער בלתי מוסבר בין ממצאיה לבין תלונות העותר. על רקע זה, המליצה הוועדה לקצין התגמולים על מעקב סמוי אחרי העותר, וקצין התגמולים ביצע מעקב כזה.

העתירה הנוכחית מכוונת כנגד סמכותה של הועדה הרפואית להמליץ על עריכת מעקב סמוי לצורך בדיקת וקביעת נכותו של נכה, כשממצאי הבדיקות הרפואיות אינם מתיישבים, לכאורה, עם תלונותיו הסובייקטיביות של הנכה.

נראה לנו, שדין העתירה להדחות, מבלי שנכריע בטענותיו של העותר לגופן.

החלטת הועדה הרפואית אותה תוקף העותר הינה החלטת ביניים בלבד. לאחר שתינתן החלטתה של הועדה הרפואית, ניתן לערער עליה, כולל החלטות ביניים שלה, בפני ועדה רפואית עליונה, ועל החלטת הועדה הרפואית העליונה קיימת זכות לערער בנקודה משפטית לבית המשפט המחוזי (סעיף 12 א' לחוק). קיים, אם כן, מסלול ערעורים על ההחלטה האמורה, ועל כן אין עילה להתערבות בהחלטה על ידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

מטעם זה, נדחית העתירה.