בג"ץ 3124/99 יצחק יוסף נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע עבירות מין במשפחה ובהתעללות בקטין, לאחר שנטען כי במשך ארבע וחצי שנים ביצע מעשי אונס ומעשים מגונים בבתו החורגת (להלן: המתלוננת), שכיום היא כבת 16. כשנה לפני הגשת התלונה סיפרה המתלוננת לחברתה הקרובה כיצד העורר מנצל אותה מינית, וביומנה של המתלוננת אף מופיע איזכור לסוד שהיא מבקשת לספר אך חוששת להעלותו על הכתב. בחקירתה במשטרה סיפרה המתלוננת, כי נמנעה מלהתלונן משום שפחדה מן העורר ומתגובת אימה.

העורר, שהיה משוחרר בערובה טרם הגשת כתב-האישום, נעצר עם פתיחת משפטו עד תום ההליכים, לאחר שבית-המשפט המחוזי (השופטת שרה סירוטה) קבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר שמקורה בעדותה העיקבית של המתלוננת, על אף שזו נכבשה במשך זמן רב. בית-המשפט המחוזי דחה את טענת העורר לפיה המתלוננת מעלילה עליו, באשר לא מצא על-פני הדברים סיבה מדוע תנהג כך. בית-המשפט המחוזי אף הורה כי אין להיזקק לחלופת מעצר, משום החשש לשלום המתלוננת.

מכאן הערר שבפניי, בגידרו טען העורר כי סכסוך מר בינו לבין גרושתו הוא שהביא להגשת התלונה כנגדו. עוד טען העורר כי לסיפורה של המתלוננת אין כל חיזוק חיצוני, ולחלופין ביקש כי בית-המשפט יורה על החזקתו בחלופת מעצר.

דין הערר להידחות, באשר אין בו ממש.

עדויות המתלוננת וחברתה, לפיהן כאמור כבר לפני כשנה סיפרה המתלוננת שהעורר מנצל אותה מינית - אינן מתיישבות עם גירסת העורר בדבר עלילה שנרקמה כנגדו, ומקימות, על-כן, תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה המספקת למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

זאת ועוד, גירסת המתלוננת בדבר חשש בעוצמה כה ממשית מפני העורר ומפני אימה, שמנע ממנה לחשוף את סיפורה - מתחזקת על-ידי איזכור הסוד ביומנה, שהוא מסוג הסודות שהמתלוננת מסרבת אפילו להעלות על הכתב פן יתגלה.

אף את טענתו של העורר לפיה ראוי להיזקק בעניינו לחלופת מעצר יש לדחות. שכן, אל מול זכותו של העורר לחירותו ניצב החשש לשלום הציבור ולבטחונו. חשש זה משתרע אף על פגיעה נפשית העשויה להיגרם לקרבן העבירה כתוצאה משחרור הנאשם, והוא קיים בעיקר לגבי קורבן עבירה מינית. ראו בש"פ 348/99, 351 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). חשש זה מתחזק לאור גילה הצעיר של המתלוננת והוא עולה כדי וודאות עת המדובר, כמו במקרה מן הסוג שבפניי, בקורבן עבירת מין בתוך המשפחה.

בנוסף, קיים חשש כי העורר ינסה להשפיע על המתלוננת לחזור בה מעדותה. חשש זה גובר לאור העובדה שפחדיה של המתלוננת מן העורר, הם שמנעו ממנה מלהתלונן משך שנים, וכן משום שעדות המתלוננת היא המצויה במוקד חומר הראיות כנגד העורר.

אשר-על-כן אני דוחה את הערר.