פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
3140/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותרת:
העמותה לדמוקרטיה מתקדמת
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש הממשלה
2. ממשלת ישראל
3. הכנסת
4. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד יפעת סולל
החלטה
1.
העתירה שלפניי הוגשה ביום 17.5.2020 ועניינה סמכות הממשלה להתקין תקנות שעת חירום בקשר עם התפשטות נגיף הקורונה. בנוסף, התבקש בית משפט זה לאחד את הדיון בעתירה שלפניי עם הדיון בבג"ץ 2399/20 אשר הוגש ביום 5.4.2020 (להלן: " העתירה הראשונה בזמן "). הטעם בגינו התבקש איחוד הדיון בעתירה דנן עם העתירה הראשונה בזמן היה כי " מרבית הסעדים בין שתי העתירות חופפים " (פסקה ראשונה, עמוד 3 לעתירה שלפניי).
2.
העתירה בה עסקינן הוגשה רק ביום 17.5.2020, דהיינו כחודש וחצי לאחר הגשת העתירה הראשונה בזמן, וכעשרה ימים לאחר שהתקיים דיון בעתירה הראשונה בזמן. נוכח השלב הדיוני בו מצויה העתירה הראשונה בזמן, נדחתה הבקשה לאיחוד הדיון בהחלטתי מיום 17.5.2020, ו העותרת התבקשה להודיע האם היא עומדת על עתירתה.
3.
העותרת הגישה ביום 24.5.20 את עמדתה לפיה היא עומדת על עתירתה שכן " אין זהות בין העתירות וכך גם בין הסעדים ". אמרה ולא הוסיפה. כן ציינה העותרת כי העתירה " עוסקת בעיקרה במעמד הכנסת " בעוד העתירה הראשונה בזמן עניינה " בעיקר בפגיעה בזכויות האדם, שיוצר מצב החירום ". בנוסף סבורה העותרת כי תשובת המשיבים בעתירה הראשונה בזמן מחזקת את טיעוניה הואיל ולא נטען בהן שיש כוונה להביא את התקנות לשעת חירום לדיון בפני הכנסת, וכן נטען " חלוף הזמן אך מדגיש את טיעונה של העותרת ".
4.
בשים לב לדמיון הרב בין הסעדים המתבקשים בשתי העתירות, ובהינתן הסבריה העמומים של העותרת בדבר ההבדלים ביניהן, הגעתי למסקנה כי קיימת הצדקה לעכב את הדיון בעתירה שלפניי עד אשר יינתן פסק דין בעתירה הראשונה בזמן.
5.
העותרת תמסור הודעת עדכון בדבר הצורך בחידוש הדיון בעתירה דנן, בתוך 7 ימים מהמועד בו תינתן הכרעה בעתירה הראשונה בזמן.
ניתנה
היום, י"ב בסיון התש"ף (4.6.2020).
ש ו פ ט