בג"ץ 3150/17פלוני נ. משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

נושא העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרים כי המשיבים יכירו בהם כזכאי שבות מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות ), ומתוקף כך תינתן להם אזרחות ישראלית וזכויות כעולים חדשים. בהתאם לכך, העותרים מבקשים כי יוצא צו על תנאי בעתירה שיורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יוכרו העותרים כזכאי שבות, כך שתינתן להם אזרחות ישראלית וזכויות כעולים חדשים.

2.

ההתדיינות בין הצדדים נסובה על החלטת המשיבים שלא לאשר בקשה לקבלת אשרת עולה שהגישו העותרים, טרם שתישקל האפשרות כי חל לגבי העותר 1 הסייג הקבוע בסעיף 2(ב)(3) ל חוק השבות , בגדרו רשאי המשיב 2 שלא להעניק אשרת עולה למבקש, אשר לחובתו עבר פלילי "העלול לסכן את שלום הציבור".

בתמצית יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי העותר 1 הורשע בעבירות פליליות שונות, בגינן אף ריצה עונש מאסר ממושך בארץ מוצאו, וכי העותרים 5-2, בני משפחתו של העותר 1, מבקשים כי תינתן גם להם אשרת עולה מכוח זכאותו של העותר 1 (ככל שזו אכן קיימת) לפי

חוק השבות .

3.

ההחלטה הפרטנית שלגביה נסובה עתירה זו, היא בדרישת המשיבים מהעותרים להמציא לידיהם מסמכים שונים, ביניהם אף תעודות יושר מקוריות ועדכניות של העותרים ממדינת המוצא שלהם, כאשר הן מאומתות ומתורגמות כדין. כפי שעולה מטענות הצדדים, כעבור

זמן, ולאחר שקיימנו דיון בנושא, הומצאו המסמכים המצויים בידי העותרים, המעידים, כביכול, על רישומו הפלילי של העותר 1 – לידי המשיבים.

בהמשך (ובעוד העתירה מתנהלת), העלו המשיבים דרישה נוספת מהעותרים טרם שתתקבל החלטה בבקשתם על-ידי המשיב 2, בגדרה עליהם להמציא את פסקי הדין (ההרשעות וגזרי הדין) שניתנו בעניינו של העותר 1, כשהם מתורגמים ומאומתים כדין. יצוין כי דרישה זו להמצאת פסקי הדין המתורגמים הועלתה אמנם כעבור זמן רב לאחר שנודע למשיבים על קיומן של הרשעות בעניינו של העותר 1, אולם אנו נכונים לקבל את עמדת המשיבים כי מידע זה, הנוגע לעברו הפלילי של העותר 1, הוא מידע חיוני ורלוונטי ביותר לשם הכרעה בעניינם של העותרים, ומשכך הדרישה לקבלתו, אף אם הועלתה באיחור, היא מוצדקת (ראו: הודעת המשיבים מתאריך 28.01.2018;

וכן: נוהל משרד הפנים מספר 5.2.0001 "נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר ל"עולה" בישראל לזכאי שבות").

4.

לעותרים ניתנו ארכות רבות לשם המצאת פסקי הדין בעניינו של העותר 1 שהתקבלו במדינת המוצא, אולם עד כה לא עלה בידם להמציא מסמכים אלה להנחת דעתו של המשיב 1, היינו כאשר מסמכים אלה, המהווים תעודה ציבורית, ערוכים ומאומתים כדין באמצעות חותמת אפוסטיל. מחדלים אלה אינם עומדים בהצהרות העותרים שהודיעו מספר פעמים, כי המסמכים הנדרשים לשם החלטה בעניינם אומתו במדינת המוצא, וכי אלה צפויים להגיע לידיהם תוך זמן קצר.

5.

בנסיבות שנוצרו, כמפורט לעיל – דומה כי לעת הזו העתירה במתכונתה הנוכחית – מוצתה, וזאת, בין השאר, גם בשים לב לנכונותם של העותרים להמציא את המסמכים לידי המשיבים, ולאור הצהרתם (שטרם התמלאה) כי אלה אכן אמורים להתקבל בעתיד הקרוב, ובהתחשב בכך שרק לאחר מכן צפויה להינתן ההחלטה הסופית בעניין בקשתם של העותרים (השוו: בג"ץ 226/19 רומנובה נ' נתיב לשכת קשר (23.06.2019)).

6.

אשר על כן – העתירה נמחקת בזאת . טענות וזכויות הצדדים שמורות להם לאחר שתתקבל ההחלטה הסופית מטעם המשיבים בעניינם של העותרים.