בג"ץ 3156/12 ופאא סאמח פארס אלחטיב נ. המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון

ההליך שבכותרת נמחק, ונותרה על הפרק בקשת העותרת לחייב את המשיבים בהוצאותיה.

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי תותר יציאתה מן הגדה המערבית לירדן על מנת להמשיך ב לימודים אקדמיים בהם החלה בספטמבר 2011. בתגובה המקדמית שהגישו המשיבים לעתירה נטען כי בהתבסס על מידע עדכני המצוי בידי גורמי הבטחון חשודה העותרת בהעברת כספי טרור לאזור ועל כן יציאתה לחו"ל עלולה לפגוע בבטחון האזור ובשלום הציבור. המשיבים הוסיפו כי הם נכונים להתיר את יציאתה של העותרת לחו"ל בכפוף לתנאים מסוימים, אך העותרת סירבה לתנאים שהוצעו לה.

העתירה, אשר הוגשה ביום 22.4.2012, נקבעה לדיון בפני הרכב שלושה ליום 11.10.2012, וביום 23.9.2012 הודיעה העותרת כי המניעה הבטחונית אשר בשלה נמנע ממנה לצאת לחו"ל הוסרה ועל כן העתירה התייתרה ויש למחקה. משכך העתירה נמחקה והאגרה (בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) הושבה לידי העותרת.

בהמשך לכך הגישה העותרת בקשה לפסיקת הוצאות, באשר לטענתה הגשת העתירה היא שהובילה לשינוי החלטת המשיבים. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא הגשת העתירה היא שהובילה להסרת המניעה הבטחונית בעניינה של העותרת אלא מדובר בבחינה עדכנית שנערכה בעניין שכן החלטות מהסוג דנן נבחנות על פי טיבן מעת לעת, ובמקרה זה אכן חלפה תקופה ממושכת בין ההחלטה למנוע את יציאת העותרת מן הארץ (מרץ 2012) ומועד תגובת המשיבים (מאי 2012) ובין המועד בו נערכה בדיקה מחודשת בעניין (ספטמבר 2012).

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובטענות הצדדים ובהביאי בחשבון את אמות המידה לפסיקת הוצאות כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרת.

המשיבים ציינו בתגובה המקדמית אותה הגישו "בזמן אמת" כי על פי המידע העדכני שברשותם יציאתה של העותרת עלולה לפגוע בבטחון האזור ובשלום הציבור. חלוף הזמן למן מועד הגשת התגובה המקדמית (24.5.2012) ועד למועד בו נקבעה העתירה לדיון (אוקטובר 2012) לא נוצר כתוצאה מהתנהלות המשיבים כי אם בשל העומס על יומנו של בית המשפט, והעובדה שבתוך אותה תקופה וכארבעה חודשים לאחר שהוגשה התגובה המקדמית נערכה בדיקה עדכנית בעניינה של העותרת הגיונה עימה. בנסיבות אלו איני סבורה שניתן לקבוע, כטענת העותרת, כי הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסע ד וכי זה לא ניתן לה בעקבות שינוי נסיבות, כטענת המשיבים. יוזכר בהקשר זה כי ההליך בא אל קיצו ללא ליבון שיפוטי וממילא ללא קביעה שיפוטית כי נפל, בשלב כזה או אחר, פגם בהתנהלות המשיבים. לשון אחר - בקבלת הבקשה יהיה כדי להכריע, בגדרי הבקשה שבפניי, בטענות המועלות בעתירה אף שאלו לא הוכרעו לגופן. בנסיבות אלו ונוכח העובדה שהטלת "מניעה בטחונית" אכן עשויה להשתנות על פי טיבה מעת לעת ומשעל בסיס החומר שבפניי אין בידי לקבוע "בראיה אובייקטיבית" כי הגשת העתירה היתה מוצדקת במועד בו הוגשה (בשונה ממצב בו עתירה מוגשת בשל היעדר מענה מצד המשיבים או משמסתברת בדיעבד צדקת טענות העותר, ראו למשל בג"ץ 11143/07 אבן קיסר שדות בע"מ נ' שר הפנים , פסקה 6 (11.8.2008)), לא מצאתי כי יהא זה מוצדק לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.