בג"ץ 3188/18 וסילייב אנה נ. שר הפנים

השופטת ע' ברון:

1.

ככל שניתן להבין מהעתירה, העותרת היא אזרחית רוסית שהוקנה לה מעמד בישראל בשל נישואיה לאזרח ישראלי; והיא שוהה בישראל מזה כשנתיים וחצי. משעלו היחסים בין העותרת לבעלה על שרטון, הודיע המשיב לעותרת במכתב מיום 21.3.2018 כי הוחלט להפסיק את ה"הליך המדורג" שהתנהל בעניינה ולבטל את רישיון הישיבה שהוקנה לה; ובהתאם נכתב כי עליה לעזוב את הארץ בתוך 14 יום (להלן: ההחלטה ). בהחלטה צוין כי היא התקבלה על רקע הודעה שמסר בעלה של העותרת שלפיה הם אינם מנהלים עוד חיים משותפים וכי בכוונתו להגיש בקשה להתרת הנישואים; ולאחר שנערך לעותרת ריאיון במשרדי המשיב.

במסגרת העתירה מבוקש כי בית משפט זה יורה למשיב "להשאיר למרשתי

(לעותרת-ע'ב') סטטוס A5

ולאפשר לה להישאר בארץ כתושבת ישראלית". לדברי המשיב, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי ולנוכח אי-מיצוי הליכים מצד העותרת בדמות הגשת ערר פנימי על החלטת המשיב בתוך 21 יום. לנוכח תגובת המשיב, נתבקשה תגובת העותרת – וזו הודיעה כי היא עודנה עומדת על עתירתה.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. אכן וכפי שציין המשיב, דרך המלך להשיג על ההחלטה היא הגשת ערר פנימי; במידה שזה יידחה נתונה לעותרת אפשרות להגיש ערר לבית הדין לעררים ; ובהמשך אף עומדת לה זכות לתקוף את ההחלטה בערר באמצעות הגשת ערעור לבית משפט לעניינים מנהליים (סעיפים 13כד ו-13לא לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו נדרש לעתירה מקום שבו קיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בטענותיו של העותר וליתן

לו את הסעד המבוקש – ומקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מכלל זה (בג"ץ 6405/17 קורול נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (18.6.2018); בג"ץ 5705/17 ליגאי נ' שר הפנים , פסקה 11 (19.7.2017)). דין העתירה להידחות אף מן הטעם שהעותרת לא הקדימה ומיצתה הליכים טרם פנייתה לערכאות שיפוטיות; אף שיודגש כי גם אם היה מוגש ערר פנימי, לא היה מקום להידרש לעתירה מחמת הסעד החלופי שפורט לעיל. בנקודה זו יוער כי על מנת למנוע בלבול בין הליך הערר הפנימי שמתנהל אצל המשיב להליך הערר לפני בית הדין לעררים , מצופה מן המשיב להבהיר במסגרת החלטותיו כי למבקש עומדת זכות להגיש ערר פנימי בתוך 21 יום – וזאת בהתאם לסעיף ג.1.ד לנוהל מספר 1.6.0001 שכותרתו "נוהל הטיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה".

3.

בהינתן האמור העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.