בג"ץ 3195/08 יורם נור נ. סגנית ועוזרת רשם האגודות השיתופיות

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

משיבה 1, סגנית ועוזרת רשם האגורות השיתופיות, עסקה מתוקף תפקידה בסכסוך בין העותרים למשיבה 2, אגודה שיתופים שהעותרים חברים בה. בין הצדדים התנהל תיק בוררות בפני משיבה 1 שהסתיים בשנת 1997. בשנת 2007 פנו העותרים אל משיבה 1 בדרישה לבטל את ההחלטה שניתנה בשנת 1997, בטענה כי זו מתבססת על תרמית והטעיה מצד משיבה 2. העתירה הופנתה נגד החלטתה של משיבה 1 (מיום 25.11.2007) בה נקבע כי אין בסמכותה לבטל החלטה קודמת שניתנה על ידיה לפני כעשר שנים. בתגובה לעתירה הודיעה משיבה 1 כי מלכתחילה הגישו העותרים את "כתב התביעה" אל משיבה 1 כאשר בראש המסמך הופיע מספר התיק המקורי שהתנהל בין העותרים לבין משיבה 2. על כן ראתה משיבה 1 במסמך זה כ"בקשה לפתיחת תיק בוררות" והיא קבעה שאינה מסומכת לבטל את ההחלטה באותו תיק, אשר הפכה חלוטה ואף אושרה זה מכבר בבית המשפט הגבוה לצדק. משיבה 1 הוסיפה וציינה כי לאחר בחינה נוספת של הנושא, ולנוכח הלכות בית המשפט לפיהן על הטוען לתרמית והטעיה אשר הובילו למתן פסק דין שגוי לפנות בתביעה חדשה אל הערכאה הדיונית אשר נתנה את פסק הדין המקורית וזו מוסמכת לדון בטענת התרמית וההטעיה, הגם שפסק דינה הפך חלוט, היא סבורה כי יש מקום להשיב את עניינם של העותרים אליה, לשם קבלת החלטה חדשה שאינה מבוססת על טענת חוסר סמכות. נמסר כי יפתח הליך חדש אצל רשם האגודות השיתופיות, שלא באמצעות הגשת כתב לתביעה לתיק המקורי. מטרתו של ההליך תהיה, כך נמסר, לברר את טענות העותרים בדבר קיומן של תרמית או הטעיה מצד המשיבה 2.

2.

בעקבות עמדת משיבה 1 הגישו העותרים (ביום 26.5.2008) הודעה בדבר הסכמה למחיקת העתירה, בכפוף לחיוב משיבה 1 בהוצאות. העותרים טענו כי הובהר למשיבה 1 לפני מתן החלטתה כי מדובר בתביעה חדשה וכי הכותרת נועדה לנוחיות בלבד. העותרים קובלים גם על כך שבתגובה להגשת ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נזקקה משיבה 1 לטענות פרוצדוראליות לעניין סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, במקום ליתן הודעה קצרה דוגמת ההודעה שנמסרה לבית משפט זה. הודעה במתכונת האמורה הייתה מייתרת את הגשת העתירה ואת ההוצאות הכרוכות בכך. בבית המשפט לעניינים מינהלים חויבו העותרים בהוצאות בסך 4,310 ₪. נוכח התנהלותה של משיבה 1 מבקשים העותרים הוצאות בסכום שיהווה החזר ההוצאות ששילמו בבית המשפט לעניינים מינהליים, בתוספת האגרה ששולמה בהליך שבכותרת והוצאות משפט בגין הגשתה של בקשה זו, בסכום שלא יפחת מ- 6,000 ₪.

3.

משיבה 1 מסרה בתגובה כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות לחובתה. בתגובה הודגש כי העתירה בוטלה בטרם באה לדיון ובכך נחסכו זמנו של בית המשפט וטרחת הצדדים. היא שבה וציינה כי בכותרת המסמך שהוגש אל משיבה 1 הופיע מספר ההליך המקורי. משיבה 1 הוסיפה וציינה כי בדחיית בקשת העותרים הפעילה היא סמכות מעין שיפוטית ולעניין זה הפנתה להחלטה בבג"ץ 116/89 הומינר נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 20.2.1990). משיבה 2 מצידה סבורה כי יש לסיים את ההליך ללא פסיקת הוצאות.

4.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה להתקבל בחלקה. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו, בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. במקרה שלפניי נדחו על הסף ניסיונות העותרים לקיים דיון בטענתם כי יש לבטל את ההחלטה משנת 1997 מחמת תרמית והטעיה. רק לאחר שהוגשה העתירה הודיעה משיבה 1 על נכונותה לחדש את הדיון ב"כתב התביעה" שהגישו העותרים, במסגרת הליך חדש שיפתח אצל רשם האגודות השיתופיות. הדבר מצביע, כך נראה, על כך שהעתירה הייתה מוצדקת ונתקבל בגינה הסעד שהתבקש. לא מצאתי בטענות המשיבה 1 לעניין מספר התיק שהופיע בראש "כתב התביעה" של העותרים כדי לשנות ממסקנתי זו, שכן אין לזקוף את העובדה שלא נפתח הליך חדש אצל משיבה 1 אך לעובדה כי צוין מספר תיק, שעה שהפנייה הוכתרה כ"כתב תביעה". עם זאת, יש ליתן לדבר ביטוי בקביעת שיעור ההוצאות. אוסיף, כי החלטת משיבה 1 באה אמנם במסגרת הפעלת סמכות מעין שיפוטית (מכוח סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות) והיא אינה צד לסכסוך בין העותרים למשיבה 2. אולם לא נטען לפניי כי רק מטעם זה לא ניתן לחייבה בהוצאות. במצב דברים זה, ובשים לב למסגרת הדיונית השונה מזו של ערעור מינהלי, קם בסיס מספיק לחייב את המשיבה 1 בהוצאות העותרים (השוו, בג"ץ 8953/07 קלי נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 2.6.2008)). אשר לשיעור ההוצאות, מדובר בעתירה שאינה מורכבת, שנסתיימה בלא צורך בכתבי בי דין נוספים. בקביעת שיעור ההוצאות יש ליתן משקל גם לעובדה שהעניין הוסדר במהירות והעתירה התייתרה עוד בטרם החלה להתברר ובלא שהיה צורך בקיום דיון . יש ליתן ביטוי גם לתרומה שהייתה לציון מספר ההליך המקורי לאופן הטיפול בהליך אצל משיבה 1 עובר להגשת העתירה. בשים לב למכלול השיקולים ולכלל נסיבות העניין, תשלם משיבה 1 לעותרים שכר-טרחת עורך-דין בסך 3,500 ש"ח. סכום זה נקבע גם באין ראיות מטעם העותרים לעניין שכר טרחה והוצאות משפט. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. האגרה תושב לעותרים בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז – 2007.