פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"א
3231/00
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותרים
:
1. שמחה מדעי
2.
יוסי מדעי
נגד
המשיבים
:
1.
משה מדעי
2.
ברקת - מושב עובדים של הפועל המזרחי
3.
הסוכנות היהודית לארץ ישראל
4.
מנהל מקרקעי ישראל
עתירה
לדיון נוסף בפסק-דינו של
בית
המשפט העליון מיום 16.4.2000
בע"א
1108/98 שניתן על ידי כבוד הנשיא
א'
ברק והשופטים ד' ביניש, י' אנגלרד
בשם
העותרים: עו"ד מרגלית נח
ה ח ל ט ה
עתירה לקיום דיון נוסף בעניין שבית המשפט העליון פסק בו בשלושה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
השאלה בה נחלקו בעלי הדין היתה אם המבקשת 1 (להלן: המבקשת) רשאית לחזור בה ממתנה, שהיא ובעלה המנוח היקנו למשיב 1 (להלן: המשיב), ושמכוחה יזכה המשיב למעמד של "בן ממשיך" במשק המשפחתי במושב ברקת. בית המשפט לענייני משפחה, שלפניו נדון הסכסוך, קיבל את תובענת המשיב וקבע כי הוא "בן ממשיך" במשק. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של המבקשת ובנה (הם העותרים דנא) וביטל את פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה. משעתר המשיב למתן רשות-ערעור, התיר לו בית משפט זה להגיש את ערעורו. ומשדן בערעור, שהוגש מכוח הרשות שניתנה, פסק לקבלו, ביטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי והשיב על כנו את פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
בעתירה לקיום דיון נוסף נטען, שבפסק הדין שלערעור נפסקה הלכה הסותרת את הלכתו של בית המשפט העליון בע"א 1062/92 בודאני נ' בודאני, פ"ד מז(1) 705. בטענה זו אין כל ממש. בפרשת בודאני
נפסק, כי העברה ומתנה של זכויות במשק, שתוקפן לאחר מותו של מעביר הקניין, נוגדות את סעיף 8(א) לחוק הירושה, תשכ"ה1965-, ולכן חסרות נפקות. אלא שההלכה לא חלה בפרשתם של המבקשת והמשיב. טעם הדבר הוא, כי בעלה המנוח של המבקשת (אביו של המשיב) לא רכש במשק, מעיקרה, אלא זכויות של בר-רשות. ובהוראות "ההסכם המשולש", שבין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב ברקת, שהכיר בזכותו של חבר המושב לקבוע "בן ממשיך", הותנה במפורש, כי זכויותיו של החבר כבר-רשות בלבד "אינן חלק מעיזבונו". וכבר נפסק, כי זכויותיו של בר-רשות במשק אינן ניתנות להורשה, אם ההסכם שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת, וכי הקנייתן של זכויות כאלה ל"בן ממשיך" אינן כפופות להוראות סעיף 8 לחוק הירושה (ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי , פ"ד נ(3) 868).
העיון בפסק הדין שלערעור אינו מעלה, כי השאלה אותה מבקשים העותרים להעמיד לדיון נוסף, אכן הועמדה על-ידם במחלוקת בשלב הדיון בערעור. אדרבה, מפסק הדין נובע כי ההנחות המשפטיות שביסוד הבירור היו מוסכמות על בעלי הדין והשאלה בה נדרש בית המשפט להכריע היתה אם הליכי הענקת המתנה למשיב כבר הושלמו (שאז שוב אין המבקשת רשאית לחזור בה מן המתנה) או טרם הושלמו. ההכרעה בערעור התמקדה, אפוא, בבירורה של מחלוקת עובדתית גרידא, ואין בידי לקבל שפסק הדין כולל חידוש הלכתי כלשהו, לא כל שכן שאין בו פסיקת הלכה הסותרת הלכה קודמת.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, כ' באייר תש"ס (25.5.2000).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00032310.
F02