בג"ץ 3233/04 נג'אר טאהא נ. שר הפנים

השופט א' א' לוי:

עותר 1 הנו אזרח ישראלי הנשוי לעותרת 2, תושבת האזור. בשנת 1999 הם הגישו בקשה לאיחוד משפחות, ובעקבות כך ניתן לעותרת היתר מת"ק ל-15 חודשים, שתוקפו הוארך בהמשך בשנתיים נוספות.

החל מחודש מאי 2001 נושא העותר בעונש של מאסר עולם לאחר שהורשע ברצח אחותו, ובעקבות כך הוחלט לדחות את בקשת העותרים לאיחוד משפחות. חרף זאת, הוחלט בשנת 2005 להנפיק לעותרת, לפנים משורת הדין, היתר מת"ק לשנה, והודע לה שבתום התקופה תהיה רשאית לשוב ולבקש את הארכת תוקפו של ההיתר. בחודש אוקטובר 2007 הוסכם בין הצדדים כי העותרים יפנו בתוך שבועיים בבקשה חדשה לקבלת היתר מת"ק, ובפועל עשו זאת רק בחודש מרץ 2009. דא עקא, גם בשלב זה לא המציאו את כל המסמכים אותם נדרשו להציג, ואף לא יפוי-כח מהעותר, הוא בן-הזוג הישראלי.

בא-כוח העותרים בקשנו לדחות את הדיון בעתירה עד לקבלת החלטתו של משרד הפנים בבקשה שהגישו שולחיו, ולכך אין בידנו להיעתר. לעותרים ניתנה ארכה שנמשכה שנים אחדות להסדיר את עניינם, ומטעמים השמורים עמם בחרו שלא לעשות זאת. לפיכך, דין העתירה להדחות, וכך אנו עושים.

עם זאת, ועל דעת באת-כוחם של המשיבים, הוסכם כי ככל שהעותרים ישלימו את הגשת המסמכים החסרים בתוך 30 ימים, תימנע הרחקתה של העותרת מישראל עד לקבלת ההחלטה בבקשתה לאיחוד משפחות.