בג"ץ 3237/12ירון שטרית נ. מפעל הפיס

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה נתבקש המשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא ייתן לעותר רישיון להפעלת תחנת לוטו בחנות הנמצאת בבעלותו.

2.

העותר הינו בעליה של חנות, אשר בין היתר מספקת שירותי הימורים חוקיים של משחקי ה"טוטו-ווינר" (להלן: " החנות "). המשיב, מפעל הפיס, עוסק בארגון ובעריכה של הגרלות והימורים. לטענת העותר, למרות פניות חוזרות ונשנות, מסרב המשיב להנפיק לו זיכיון למכירת שירותי מפעל הפיס בחנות, וזאת בטענה כי החנות מצויה בקרבת ביתן אחר לממכר מוצרי פיס, אשר הכנסותיו עלולות להיפגע. משחלופת המכתבים לא הביאה לקיום בקשת העותר, פנה האחרון בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, וביקש כי יינתן צו המורה למשיב להנפיק זיכיון לממכר מוצרי פיס בחנות. בית המשפט לעניינים מינהליים מחק את העתירה בקבעו כי זו נעדרת סמכות עניינית (עת"מ (י-ם) 36320-03-12, כב' השופט י' מרזל ). מכאן העתירה שלפנינו.

3.

העותר סבור כי הוא עומד בכל התנאים הדרושים לצורך קבלת זיכיון, וכי המשיב העניק זיכיונות לממכר מוצרי פיס לחנויות אחרות אשר אף הן קרובות לביתני פיס. הודגש כי בהיעדר זיכיון, נפגעת הכנסתו של העותר ובכך חוטא המשיב לחוק יסוד חופש העיסוק. לטענת העותר, המשיב לא נימק כהלכה את הסיבה לאי קבלת הזיכיון, ועקב כך נפגעת זכות הטיעון של העותר.

4.

דין העתירה להידחות עקב קיומו של סעד חלופי. בעניין שנדון בבג"צ 126/84 גלבוע ואח' נ' מפעל הפיס ואח' , פ"ד לט(4) 68, ואשר דומה מאוד לענייננו, קבע בית משפט זה כי מפעל הפיס אינו מהווה גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שכן מילוי התפקיד הציבורי מוטל על מפעל הפיס מכח הסכם ולא מכח הדין. נקבע כי: "בית המשפט הגבוה לצדק עוסק בפעילות השלטונית של הגופים השונים ואין הוא עוסק בפעילותם מתחומי המשפט הפרטי". במקרה שנדון שם נפסק כי הסמכות לדון בנושאים מסוג זה מצויה בידי בית המשפט המחוזי "על-פי העילות הקבועות בדיני המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (סעיף 12 לחוק החוזים...) ועל פי הסעדים הקבועים בדינים אלה...". הלכה זו אכן מיושמת בבתי המשפט האזרחיים (וראו לדוגמא: תא (מרכז) 28423-02-10 רפאל דיין נ' מפעל הפיס (12.9.2011)).

העותר מוסיף וטוען כי יש לראות במשיב כגוף "דו-מהותי", ובהיותו כזה יש להחיל עליו את דיני המשפט המינהלי. אמנם, במקומות שונים בפסיקה הוזכר מפעל הפיס כגוף דו-מהותי, בעל מאפיינים ציבוריים ופרטיים ( וראו למשל החלטות בית הדין האזורי לעבודה בע"ב 300851/98 מפעל הפיס נ' גדעון גדות (23.10.2003) ובית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1046/04 רחל גואטה נ' מפעל הפיס (7.8.2005); ע"א 467/04 חיים יתח נ' מפעל הפיס

(1.9.2005), להלן: " עניין יתח "). מבלי שיש צורך להידרש בעניין זה לסיווגו של מפעל הפיס כגוף דו מהותי, די לנו בהבחנה שעשתה השופטת ע' ארבל ב עניין יתח לעיל:

"מפעל הפיס פועל בשני מישורים שאין האחד דומה לרעו. במישור הראשון, בידי מפעל הפיס היתר לנהל הגרלות מזל בתחומי מדינת ישראל... במסגרת תפקידו זה של מפעל הפיס מתוכננות על ידו ההגרלות השונות על סוגיהן וכלליהן, מופצים טפסי ההשתתפות ברחבי הארץ, הוקמה רשת זכיינים המוכרים את שירותי המשיב לציבור הרחב , נקבעים הכללים וההסדרים השונים החלים על ההגרלות, תפעול מערכת המנויים של המפעל, הוקמה מערכת שעניינה להבטיח את תקינות ההגרלות ומנגנון האמון על חלוקת הפרסים לזוכים המאושרים.

המישור השני בו פועל מפעל הפיס, לצד ניהול ההגרלות, עניינו בחלוקת הכספים אשר מתקבלים מהמשתתפים בהן...

אני סבורה שראוי להבחין בין שני מישורי הפעילות. אף על פי שניהול ההגרלות החוקיות בתחומי ישראל נמסר באופן כמעט בלעדי למפעל הפיס, איני רואה בפן זה שבפעילות המשיב כמצדיק את החלת דיני המנהל הציבורי על פעילות המפעל בתחומים הנוגעים לניהול ההגרלות . כאמור, מתן היתר עריכת ההגרלות, כשלעצמו, אין בו כדי להצדיק את החלת דיני המנהל הציבורי. ניהול ההגרלות אינו מהווה הפעלת סמכות המסורה לרשות שלטונית ושליטת המשיב על ארגון וניהול ההגרלות אינו מהווה שירות חיוני והכרחי לציבור בלעדיו אין. לא כך הדבר, בהכרח, בכל הנוגע להתנהלות המשיב בדבר הקצאת הכספים לרשויות המקומיות..." (ההדגשות אינן במקור).

נמצאנו למדים איפוא, כי אף על פי ההנחה שהמשיב הינו גוף דו מהותי, הרי שככל שהדבר נוגע לענייני עריכת ההגרלות – לרבות מתן זכיונות לממכר מוצרי הפיס – יש לדון בענייניו בגדרי המשפט הפרטי, ובבתי המשפט האזרחיים.

5.

העתירה נדחית על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.