בג"ץ 3264/16 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופט י' עמית :

1.העתירה שבפנינו נסבה על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 14.3.2016, בו נדחה ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע מיום 15.10.2015. פסק הדין עוסק במספר נושאים, ובין היתר קובע כי על העותרת ליתן גט למשיב 3, וכי אם לא תעשה כן יינתן לו היתר נישואין.

העתירה נסבה על אחד הרכיבים בפסק הדין, ולפיו הסמכות בענייני רכוש נתונה לבית הדין הרבני האזורי.

2.כפי שעולה מהעתירה, העותרת אינה טוענת ל"מירוץ סמכויות" במובנו הרגיל, באשר אין חולק כי המשיב 3 הגיש בשעתו תביעת גירושין לבית הדין וכרך בה כדין את ענייני הרכוש. אלא שלטענת העותרת, בהחלטתו מיום 9.11.2014 קבע בית הדין הרבני האזורי, כי מאחר שבני הזוג בהליכי פשיטת רגל (העותרת אף קיבלה כבר הפטר), ונוכח מצבם הכלכלי, "בית הדין מקפיא את התיק לשישה חודשים עד לקבלת דו"ח מהבעל על מצבו הכלכלי. בהעדר פעילות התיק יסגר בעוד שישה חודשים". משחלפה למעלה משנה, הגישה העותרת תובענה לאיזון משאבים בבית המשפט לענייני משפחה, ומכאן טענתה כי בית הדין איבד את סמכותו העניינית לדון בענייני הרכוש.

3.פעמים אין ספור נאמר בפסיקה כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הרבני, וכי ההתערבות בהליכים המתנהלים בבית הדין "מצומצמת למקרים של חריגה מסמכות; פגיעה בכללי הצדק הטבעי; סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי; או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית משפט או בית-דין אחר" (בג"ץ 5512/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים

(22.8.2013)).

העתירה שבפנינו אינה חורגת מעניינם הפרטני של בני הזוג ואינה נכנסת לחריגים דלעיל, ודי בכך כדי לדחותה על הסף.

למעלה מן הצורך אציין, כי בית הדין הגדול התייחס לטענת העותרת וקבע בפשטות כי מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי בפועל לא נסגר התיק, לא מבחינה פורמלית ולא מבחינה מהותית. בנוסף, בית הדין היה רשאי להאריך מועדי הגשת מסמכים לתיק כפי שראה לנכון, כך שברור כי בית הדין התכוון להמשיך ולדון בתיק גם בנושא הרכוש. מסקנה זו נראית לי, ובוודאי שאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה.

4.סוף דבר שהעתירה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.