בג"ץ 3265/07 שלומית - עמותה להפעלת מתנדבים בשירות הלאומי נ. משרד התחבורה

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינה של העתירה היה בהפסקת מימון החזר הוצאות הנסיעה המשולם לבני השירות הלאומי. אין חולק כי בעקבות הגשת העתירה נתקבל הסעד כעולה מתגובת המשיב מיום 14.5.07. הגם שהמשיב הסתייג מחלק מן הטיעון המשפטי שהעלו העותרות – מבלי לפרט בנדון – הרי שעל פי העתירה עצמה, נראה כי דובר

בעתירה מוצדקת. אין טענת שיהוי או אי מיצוי הליכים. במצב דברים זה, ונוכח עמדת המשיב לפיה משאיר הוא את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, נמצא בסיס לחיוב המשיב בהוצאות העותרות.

2.

אשר לשיעור שכר הטרחה וההוצאות, הרי שהעותרות הגישו פירוט בנדון בצירוף ראיות ועל פיהן שילמה עותרת 1 שכר טרחת עורך-דין (לפני מע"מ) בסך 12,000 ₪ וכן הוצאות בסך 938.5 ₪; ועותרת 2 שילמה סך של 12,207 ₪ כשכר טרחת עורך-דין, והוצאות בסך 938.5 ₪. המשיב לא חלק על סכום זה אם כי ביקש להדגיש את המהירות בה ניתן הסעד והיעדר הצורך בדיון בעתירה.

3.

בשים לב לכללים שנקבעו בבג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם), יש לראות בהוצאות ושכר הטרחה שהוצאו בפועל – הוצאות ריאליות – משום נקודת מוצא. עם זאת, ההוצאות ושכר הטרחה צריכים להיות מידתיים, הכרחיים וסבירים. עיון בעתירה ובחומר שצורף לה מלמד כי לא דובר

בעתירה מורכבת מן הבחינה העובדתית או המשפטית. שכר הטרחה ששולם היה עבור כל הטיפול בתיק, ובכלל זה הייצוג, למרות שלא נתקיים דיון. ההליך בא על סיומו בלא צורך בהגשת כתבי בית דין נוספים. על רקע זה, לא מצאתי מקום לחיוב המשיב במלוא שכר הטרחה שהוציאו העותרות, אלא בחלקו. אשר על כן, אני מורה כדלקמן: המשיב ישא בהוצאות העותרות 1 ו-2 בסך של 938.5 ₪ כל אחת וכן בשכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ₪ לכל אחת מן העותרות האמורות. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.