בג"ץ 3281-23 בג"ץ 3281-23

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבים לסייע לו בסילוק פלישה למבנה בבעלותו המצוי בעיר חברון (להלן: הנכס).

1.על פי הנטען בעתירה, העותר הוא "הבעלים ו/או בעל הזכויות להירשם כבעלים והמחזיק הבלעדי" של הנכס. הנכס נבנה בהתאם להיתר בנייה שקיבל העותר מוועדת התכנון והבנייה המטעם עיריית חברון בשנת 1990, והוא מצוי כיום במתחם צבאי סגור שכניסת העותר אליו מוגבלת. ביום 20.7.2022 או בסמוך לכך, פלשה קבוצת מתיישבים ישראלים למבנה, תפסה בו חזקה שלא כדין והחלה לבצע בו עבודות שיפוץ לצורך הכשרתו למגורים. בעקבות זאת פנה העותר הן למשטרת ישראל והן ליועמ"ש איו"ש על מנת שייסעו לו לעשות שימוש בזכותו לעשיית דין עצמי, אולם אלה לא עשו דבר בנדון.

2.על רקע האמור הוגשה העתירה שלפנינו, בה ביקש העותר כי נורה למשיבים לסייע לו במימוש זכותו לעשיית דין עצמי מכוח הצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה והשומרון) (מס' 1472), התש"ס-1999; ולחלופין נורה למשיבים לפעול על פי הסמכות המוקנית להם בצו שימוש מפריע מכוח הצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) (מס' 1568), התשס"ח-2007. העותר טען בתמצית, כי הציג ראיות מספקות לבעלותו בנכס ולזכויותיו להחזיק בו, ומשאין חולק כי הפולשים מחזיקים בו שלא כדין ובניגוד לרצונו, היה על המשיבים לפעול בדחיפות לפינויים. אלא שהם לא עשו כן, ובכך הפרו את החובה המוטלת עליהם לשמור על הסדר הציבורי ולנהוג על פי הוראות הדין, עקרונות המשפט המינהלי וכללי המשפט הבינלאומי. בתוך כך נטען כי התנהלות המשיבים עמדה בסתירה לפסיקת בית משפט זה, הייתה בלתי סבירה והתבססה על שיקולים זרים תוך אפליה פסולה בין ישראלים לפלסטינים.

3.בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילת התערבות. צוין כי מסיורים שערכו המשיבים בנכס, הן לפני הגשת העתירה והן לאחריה, עולה כי הנכס לא נפרץ ולא נערכה כל פלישה אליו על ידי מתיישבים ישראלים. צוין כי באחד הסיורים השתתף גם בנו של העותר, ובמהלכו התברר כי הגישה הבלעדית למבנה מצויה בתחום שטח הנמצא בשליטה צבאית מכוח צו תפיסת מקרקעין (21/05/ת'), שהגישה אליו נתונה לכוחות הביטחון בלבד. במסגרת סיור זה, בשל מגבלת הכניסה לתחום המצוי בצו התפיסה, המשך הסיור נערך בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים מטעם המשיבים ללא בנו של העותר, אולם גם במסגרתו עלה בבירור כי לא התרחשה פלישה כלשהי למבנה. המשיבים הוסיפו והעירו כי מבדיקה שערכו עולה כי המקרקעין בהם ניצב הנכס רשומים בספרי מס רכוש על שם גורמים אחרים שאינם העותר, וכי המסמכים שצירף לעתירתו אינם מוכיחים את זכויותיו בנכס.

4.על רקע האמור בתגובת המשיבים, התבקש העותר ביום 31.7.2023 להודיע האם הוא עומד עוד על עתירתו. בהודעתו מיום 7.8.2023 טען העותר כי בהיעדר ביקור שלו או של גורם מטעמו לא ניתן לקבוע כי אין פלישה בנכס. בסיור שערכו המשיבים בהשתתפות בנו של העותר, פרט לזיהוי הנכס על ידו לא ניתנה לו כל אפשרות להיכנס לנכס ולבחון האם אכן הוא ריק מפולשים. צוין כי המשיבים אף לא הציגו כל ראיה המוכיחה כי הנכס ריק מאדם. עוד צוין, כי בעתירה דומה שהוגשה לבית משפט זה הוחלט על קיום דיון לפני הרכב תוך שנקבע כי ראוי שהצדדים יערכו סיור משותף, וכך יש לעשות גם במקרה זה.

5.דין העתירה להידחות. אף מבלי להידרש לשאלה האם העותר הוכיח את זכויותיו בנכס, הוא לא הציג בעתירתו כל ראיה התומכת בטענתו לפלישה לנכס או לביצוע עבודות שיפוצים בו. לעומת זאת, כפי שעולה מתגובת המשיבים אשר נתמכה בתצהיר מטעם רע"ן תשתית במנהל האזרחי, מסיורים שנערכו בנכס התברר כי הוא לא נפרץ ולא הייתה כל פלישה אליו על ידי מתיישבים ישראלים. לא למותר לציין כי מעיון בהעתקי התלונות שהגיש העותר למשטרת ישראל עולה כי לטענתו יש בידו תיעוד של הפלישה, אשר לא צורף לעתירה. עובדה זו לא רק מצדיקה כשלעצמה את דחיית העתירה על הסף (בג"ץ 3119/21 אלול נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (6.5.2021); בג"ץ 5204/20 עו"ד עודד הוכהאוזר נ' כנסת ישראל ה-23, פסקה 4 (30.8.2020)), אלא משלא סיפק העותר הסבר לאי-צירוף התיעוד לעתירתו – חזקה היא שמדובר בתיעוד הפועל לרעתו (ראו למשל: בג"ץ 3793/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 9 (16.6.2021)). העותר אמנם טוען כי בהיעדר תיעוד מצד המשיבים אין להניח כי לא נעשתה פלישה לנכס, אולם אין מקום לפקפק בגרסת המשיבים בעניין זה (וראו: בג"ץ 6872/20 שאכר נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (4.3.2021); בג"ץ 7647/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שרת התרבות והספורט, פסקה 20 לחוות דעתי (13.5.2020)).

בשולי הדברים יוער, באשר לעתירה אליה הפנה העותר שעסקה בנושא דומה, כי באותו עניין לא נערך סיור משותף בנכס כבמקרה זה ועל כן אין הנדון דומה לראיה.

העתירה נדחית.