החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 3284/97 לוי גילי נ. מימוני איתן-עו"ד

ניתן ביום

בקצרה

הוצאה לפועל · מינוי כונס נכסים וצו זמני בהליך סדר דין מקוצרבקשת רשות ערעור שנייה על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שנייה על מינוי כונס נכסים לעדר חזירים בהליך סדר דין מקוצר. נקבע כי מי שהסכים למינוי אינו יכול לחזור בו כל עוד לא ניתנה בטוחה הולמת. עוד נקבע כי ערעור שני ברשות אינו מיועד לבחינה מחודשת של קביעות עובדתיות.

העובדות

המשיבה 2 תבעה בסדר דין מקוצר סכומים מבעלי חזירים בגין אספקת תערובת מזון, ועתרה למינוי כונס נכסים לעדר החזירים. המבקש, שהסכים בדיון למינוי כונס נכסים, ביקש לאחר מכן לחזור מהסכמתו ולבטל את המינוי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי מכירת העדר אינה בלתי מוצדקת, והותיר את האפשרות לביטול המינוי בכפוף להפקדת ערבות בנקאית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם רשאי צד שהסכים למינוי כונס נכסים לחזור בו מהסכמתו?
  2. 2.האם ראוי לאפשר ערעור שני ברשות על ממצאים עובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום?

הלכות

  1. 1

    ערעור שני ברשות אינו נועד לדיון מחדש במכלול הטענות העובדתיות, ובית המשפט העליון אינו דן בהן מחדש.

    ״אין מקום לכך שבית המשפט העליון ידון, במסגרת ערעור שני ברשות, במכלול הטענות העובדתיות שפורס המבקש בבקשתו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • כונס נכסים
  • סדר דין מקוצר
  • רשות ערעור
  • ערעור שני ברשות
  • עיכוב ביצוע
  • מכירת עדר
  • ערובה
  • בטוחה הולמת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בית המשפט העליון

רע"א 97 /

3284

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המבקש:

לוי

גילי

נגד

המשיבים

:

1.

מימוני איתן - עו"ד

2.

מילובר בע"מ

3.

ח.ל גידול בעל חיים בע"מ

4.

מעדני המגדל בע"מ

5.

לוי בועז

6.

לוי יעקב

בקשת רשות ערעור על החלטת

ו של בית המשפט

המחוזי

בחיפה בבר"ע 1250/97 מיום 18.5.97

שניתנה

על ידי כבוד השופט ש. ברלינר

ובקשה

לעיכוב ביצוע

בשם

המבקש: עו"ד צבי שטוירמן

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר), שדחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הורוביץ).

1.המשיבה מס' 2, מילובר בע"מ (להלן: "מילובר"), יצרנית ומשווקת תערובת מזון לבעלי חיים, הגישה נגד המשיבים 3 - 6 תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט בחיפה ובה תבעה סכומים, שחבו לה, לטענתה, המשיבים 3 - 6, עקב אספקת תערובת מזון לחזיריה שבבעלותם. במסגרת התביעה ביקשה מילובר למנות את המשיב מס' 1 ככונס נכסים לחזיריה, שלטענת מילובר היתה בבעלות המשיבה 3. ביום 31.1.97, המועד שנקבע לדיון בבקשה זו, התייצב המבקש, שהוא אחיו של המשיב מס' 5 ובנו של המשיב מס' 6, וטען, כי החזיריה האמורה הועברה לבעלותו. בית משפט השלום החליט , בהסכמת המבקש, למנות את המשיב מס' 1 ואת בא-כוחו של המבקש לכונסי נכסים על החזיריה האמורה. כניסתו של המינוי לתוקף הותנתה בחתימת הכונסים המיועדים על ערובה לפי תקנה 391 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ביום 3.2.97 הודיע עוה"ד שייצג את המבקש אותה עת על בקשתו להתפטר מייצוג המבקש וממינויו ככונס נכסים. הוא שב והגיש בקשה זו ביום 12.2.97. ביום 9.2.97 הגיש המשיב מס' 1 בקשה, כי בית המשפט יורה על מכירת עדר החזירים. המבקש הגיש בקשה נגדית לביטול מינויו של הכונס, נוכח התפטרות בא-כוחו והעדר נציג מטעמו בהליך כינוס הנכסים. ביום 27.3.97 קיים בית המשפט דיון בבקשות אלו. בית המשפט ציין, כי עוד בדיון שנערך ב - 31.1.97 גילה דעתו, לאחר ששמע את עדות המבקש, כי יש בסיס מוצק לכאורה לטענת מילובר כי המדובר בקנוניה להברחת נכסים וכי הדרך "הצודקת והנוחה" להבטחת זכויות מילובר היא באמצעות מינוי כונס נכסים. בית המשפט שב איפוא ואימץ מסקנה זו, תוך שהוא מציין, כי המבקש והמשיבים 3 - 6 לא הציעו כל בטוחה טובה אחרת להבטחת החוב הנטען למילובר. בית המשפט שב והציע למבקש למנות נציג מטעמו ככונס נכסים נוסף, בכפוף להמצאת הערובות וההתחייבויות שנקבעו בהחלטתו מיום 31.1.97. מטעמים אלה דחה בית המשפט את הבקשה לביטול מינויו של כונס נכסים לחזיריה. בית המשפט קיבל את בקשת כונס הנכסים למכור את העדר שבחזיריה, בהתבסס על טענות המשיב מס' 1 ומומחה מטעמו שהצביעו על קשיים מרובים, מעשיים ומשפטיים, בתפעול החזיריה ועל הפסדים הנגרמים בתקופת הכינוס.

2.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע, כי משהסכים המבקש, שהיה מיוצג אותה עת על-ידי עו"ד, למינוי כונס נכסים אין הוא יכול לחזור בו מהסכמתו, כל עוד לא ניתנה בטוחה הולמת שיהא בה לשמש תחליף למינוי כונס נכסים. עוד ציין בית המשפט, כי עמדה לרשות המבקש האפשרות למנות כונס נכסים נוסף מטעמו. בית המשפט דחה גם את בקשת רשות הערעור, ככל שהיא מתייחסת למכירת עדר החזירים, וקבע כי, בהתחשב בנתונים שהוצגו בפני בית משפט השלום, החלטה להתיר את מכירת החזירים אינה נראית בלתי מוצדקת. עם זאת, החליט בית המשפט, כי מינוי הכונס יבוטל אם יפקיד המבקש, תוך 7 ימים ממועד ההחלטה, ערבות בנקאית בסך 170,000 ש"ח, שהמשיבה מס' 2 תוכל לממשה אם יוכח, כי המבקש הוא בעל חובה, או כי עדר החזירים היה בבעלות המשיבים 3 - 6, ולא בבעלות המבקש.

3.מונחות בפני בקשת רשות ערעור על החלטה זו וכן בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה בדבר מכירת עדר החזירים. לטענת המבקש לא התקיימו במקרה זה העילות למינוי כונס נכסים, שכן, מחד גיסא, טרם נקבעו ממצאים לגבי הבעלות בעדר ומאידך גיסא תגרום מכירת העדר לנזק בלתי הפיך למבקש. עוד טוען המבקש, כי היה מקום לאפשר לו לחזור מהסכמתו למינוי כונס נכסים ומעלה טענות שונות המתייחסות לעובדות שהוצגו בפני בית משפט השלום. לטענת המבקש מעוררת בקשתו שאלות כבדות משקל שהפסיקה טרם הכריעה בהן, ובכלל זה שאלות הנוגעות לאיזון בין זכותו של נושה לקבל סעדים זמניים להבטחת זכייתו לבין זכות הקניין של צד שלישי וכן שאלות הנוגעות למידת הפיקוח של בית משפט על פעולתו של כונס נכסים.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. לא מצאתי ממש בטענות המבקש בדבר חשיבותה העקרונית של בקשתו. החלטת בית משפט השלום, שבקשת רשות הערעור לגביה נדחתה, התבססה על העדויות, חוות הדעת והטענות שהובאו בפני בית משפט השלום ועל התרשמותו הבלתי-אמצעית מהם. אין מקום לכך שבית המשפט העליון ידון, במסגרת ערעור שני ברשות, במכלול הטענות העובדתיות שפורס המבקש בבקשתו - לא לשם כך נועד ערעור שני ברשות (וראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, י' בסיון התשנ"ז (15.6.97).

ה

נ ש י א

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97032840.

A01

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1ערעור שני ברשות אינו נועד לדיון מחדש במכלול הטענות העובדתיות, ובית המשפט העליון אינו דן בהן מחדש.