פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
33/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
העותר:
ישראל אריאל סאס
נ ג ד
המשיבים:
1. כב' השופטת ליה לבאון
2. נחום בן חיים היימן
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1.
בעתירה זו מתבקש בית המשפט ליתן צו המאפשר לעותר להמשיך ולנהל קובלנה פלילית פרטית בפני בית משפט השלום בפתח-תקווה, וזאת מבלי להיזקק לעורך דין.
2.
תחילתו של סיפור המעשה בפרסום בעיתון "ידיעות אחרונות", מיום 29.4.02, אשר לפיו תואר העותר כנוכל אשר סחט מהמשיב ומאחרים כספים רבים, וזאת תוך מצג שהכספים מיועדים להקמת "קרן שיחזור לזמר העברי". בכתבה צוטטו דברים מפי המשיב המכוונים כנגד העותר, וסופה בידיעה כי הוא הודה במעשים ושוחרר בערבות.
3.
בעקבות הפרסום הגיש העותר, ביום 3.10.02, קובלנה פלילית כנגד המשיב 2 (שכונה נאשם 6) וכנגד 5 אחרים - העיתון, המו"ל, העורך ושני הכתבים - בגין עבירות של הוצאת לשון הרע, עפ"י חוק לשון הרע, תשכ"ה-1965 ושימוש בשם האדם לשם רווח, עפ"י חוק הגנת הפרטיות. הקובלנה נדונה בפני בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת לב-און). הקובל לא היה מיוצג. בית המשפט המליץ לעותר בראשית ההליך לקחת לו ייצוג משפטי, אך ללא הועיל.
4.
לאחר המלצת בית המשפט להידברות בין הצדדים והצלחת ההידברות, נמחקו חמשת הנאשמים המפורטים לעיל והוגש כתב קובלנה (מתוקן) כנגד המשיב. בקובלנה מתוקנת זו צוינו הנאשמים 4 ו-5 (הכתבים) כעדי תביעה.
5.
ביום 26.3.03 הוגשה תגובת המשיב לכתב האישום המתוקן. בעקבות התגובה, הורתה השופטת לעותר, ביום 1.5.03, להעמיד את ההסכם עם הנאשמים שנמחקו לעיונו של המשיב. תגובת העותר להוראה זו היתה כי ההסכם אינו מהווה חומר בר הצגה על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.
בהחלטתה מיום 12.6.03 – היא ההחלטה נשוא עתירה זו – ציין בית המשפט כי קיים קשר ענייני בין המיוחס למשיב לבין המיוחס לשאר הנאשמים (שנמחקו). משנוספו הנאשמים 4-5 כעדי תביעה לקובלנה, הפך ההסכם עמם ועם שאר הנאשמים לשעבר לרלוונטי ביותר. הוזכרה ההלכה כי יש להבטיח לנאשם משפט תוך שמתאפשר לו לגלות בחומר החקירה ראיות המצביעות על חפותו או ראיות שעשויות לסייע בהגנתו. במיוחד נכון הדבר, כך צויין, במקרה שבו – כבמקרה שלפנינו – נמחקים נאשמים מכתב אישום, ואותם נאשמים הופכים לעדי התביעה כנגד נאשם אחר. הסתרת הסכם המביא למצב דברים זה מהווה, לדברי בית המשפט, פגיעה בניהול תקין של המשפט ואף שימוש לרעה בהליך המשפטי.
6.
בסופה של ההחלטה, קבע בית המשפט כי הקובל (העותר) אינו מסוגל לנהל בעצמו את עניינו בבית המשפט, וכי הניהול טורדני. לפיכך, הופסק הדיון בקובלנה עד אשר ימנה לו הקובל עו"ד. על החלטה זו, כאמור, הוגשה העתירה שלפנינו.
7.
בעתירתו, טוען העותר כנגד קביעה זו של בית המשפט. טענתו היא כי לא הוכח כי הוא אינו מסוגל לנהל את ההליך או כי ניהול ההליך הינו טורדני. הוא מציין כי לא ניתנה לו הזדמנות של ממש לומר את דברו ואף כי המשיב המשיך בהוצאת לשון הרע כנגדו במהלך הדיון.
8.
קביעתו של בית המשפט מתבססת על סעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי הקובע:
"העמדת הדיון בקובלנה
נוכח בית המשפט שקובל אינו מסוגל לנהל בעצמו את ענינו בבית המשפט, או שהוא מנהל את ענינו באופן טורדני, רשאי בית המשפט להפסיק את הדיון בקובלנה עד שימנה לו הקובל עורך דין תוך תקופה שיקבע; לא עשה כן הקובל תוך התקופה שנקבעה, רשאי בית המשפט לראותו כאילו לא התייצב ויחול האמור בסעיף 133".
בעניין הרציונל העומד מאחורי סעיף 73, נזכיר את דברי השופט ת' אור בע"פ 2124/91 רון נ' כור תעשיות בע"מ ואח' , פ"ד מז(5), 289:
"בצד היתרונות של הקובלנה הפרטית, קיימת גם בעייתיות לא מבוטלת במתן היתר לפרט להניע את ההליך הפלילי. עמדה על כך בהרחבה השופטת ש' נתניהו בפסק הדין בבש"פ 3503/91 הנ"ל, בהדגישה את הבלמים והאיזונים שהציב המחוקק באמצו את מוסד הקובלנה הפרטית. החששות מפני נקמנות אישית ושימוש בקובלנה ככלי ניגוח במאבק אזרחי מתלווים תדיר למוסד זה ואינם מיוחדים להליכים שבפנינו. להפחתת פגיעה אפשרית בנאשם הציב המחוקק מגבלות להגשת הקובלנה ולאופן ניהולה. בין מגבלות אלו נזכיר את... סמכותו של בית המשפט להעמדת ההליך אם נוכח כי הקובל מנהל את המשפט באופן טורדני (סעיף 73 לחוק)...".
9.
אין אנו רואים עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית משפט השלום. בענייננו, סירב העותר, כאמור, לחשוף את הסכם מחיקת האישומים כנגד חמישה מהנאשמים בקובלנה. שניים מן הנאשמים הללו צורפו כעדי תביעה. אילו היה העותר מיוצג, היה בא כוחו מסביר לו, מן הסתם, את חובתו לציית להחלטות בית המשפט. זאת ועוד: בית משפט השלום הזכיר בהחלטתו כמה ציוני דרך בהליך: בתחילת ההליך סירב העותר לפרט את עדי התביעה, למעט אחת, וזאת בטענה של חשש לשיבוש הליכים. בהמשך תוקן כתב האישום ואליו צורפה רשימת העדים; בהזדמנות אחרת דחתה השופטת את בקשת העותר למתן צו המורה על הצגת והמצאת מסמכים וחפצים לידיו, שאין להם קשר לעניין. מבקשה זו עלה, כך ציינה: "ריח של נקמנות וכוונה לפגוע בפרטיות מעל ומעבר לענין הנדון בפני"; במועד אחר הורה בית המשפט כי על העותר לחדול ממסירת תכתובות בינו לבין המשיב לבית המשפט, שכן בית המשפט אינו צד להתכתבות בין הצדדים; עוד צויין כי העותר טען כי אין מקום לאפשר עיון ב תיקי
ההוצאה לפועל אשר הוצאו כנגדו. על רקע זה, כך צויין בהחלטה
תמוהה בקשתו לעיין ב תיקי
ההוצאה לפועל של המשיב , בעוד סירובו האמור עומד בעינו.
יצוין עוד כי לאחרונה קיבל העותר הזדמנות נוספת מבית המשפט למנות לו עורך דין, ובהחלטתו האחרונה מיום 22.1.04 נמנע בית המשפט מלמחוק את כתב האישום, וזאת "על אף שהמבקש אינו מציית לאף אחת מהחלטות ביהמ"ש" – לשון ההחלטה.
10.
במכלול הנסיבות הללו אין אנו רואים עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית משפט השלום.
11.
העתירה נדחית, לפיכך, על הסף.
ניתן היום, ט' אדר, תשס"ד
(2.3.2004).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת