בג"ץ 3301/02 שמואל אביעד נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בחיפה, אליו הוגש כתב אישום בו יוחסה לעורר שורה ארוכה של מעשי מרמה, הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

להלן תמציתן של העובדות אשר נטענו על ידי המשיבה:

א.בחודש אוקטובר 2001, רכש העורר מכשירים שאחת מתכונותיהם היא היכולת לקרוא פסים מגנטיים של כרטיסי אשראי, ולאגור את נתוניהם בזכרון (להלן - "מכשיר שפתיים").

ב.במקביל, הזמין העורר שלט עליו נכתב הרישום הבא: "עקב תוכנת הפעלה חדישה לפני כל פעולה הנכם מתבקשים להעביר את הכרטיס בכיוון החץ". את השלט הזה הדביק העורר, במספר הזדמנויות, על גבי מכשירי כספומט, ולידו הדביק את "מכשיר השפתיים". בדרך זו הועתקו פרטיהם של כרטיסי האשראי של לקוחות אשר עשו שימוש במכשירי כספומט, ובכך נסללה הדרך לזייף כרטיסי אשראי אלה.

ג.על פי הנטען, שהה העורר במשך שלושה ימי בחודש נובמבר 2001 באמסטרדם, תוך הפרה של צו אשר ניתן בתיק אחר וחייב אותו לשהות במעצר בית. ועוד נטען, כי באותם ימים משך העורר, באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים שפרטיהם הועתקו באמצעות "מכשיר שפתיים", כסף מזומן, וכן השתמש בכרטיסים לצורך רכישתם של פריטים שונים, וביניהם שעון מסוג "קרטייה". המשיבה טענה כי בדרך זו קיבל העורר לידיו במרמה סכום כולל של כ94- אלף ש"ח.

בגין כל האמור ייחסה המשיבה לעורר עבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, החזקת ציוד לזיוף כרטיס חיוב, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, התחזות לאדם אחר, הפרת הוראה חוקית, ושימוש במסמך מזויף, עבירות לפי סעיפים 16, 17 ו18- לחוק כרטיסי חיוב וסעיפים 287, 415, 418, 420, ו441- לחוק העונשין.

2.העורר אינו כופר בכך שהפר את הצו בדבר מעצר-בית, שהוא טס לאמסטרדם באמצעות דרכון מזויף על שם אחיו, וששהה שם בין התאריכים 8 עד ה11- בנובמבר 2001. עם זאת הוא כופר ביתר המעשים שיוחסו לו.

מנגד טענה המשיבה, כי יש בידיה שורה ארוכה של ראיות להוכחתו של כתב האישום, ואת אלו מנה בית משפט השלום אחת לאחת.

א.זיהוי העורר על ידי העד אברהם בן אדיבה, מי שייצר את השלט שהודבק על הכספומט. זיהוי זה היה אקראי, כאשר העד הבחין בתצלומו של העורר במסגרת כתבה שהיתה תלויה מחוץ לחדר החקירות.

ב.עדותו של איתן גולדברג אשר מכר את "מכשיר השפתיים". עד זה טען כי הקליט את שיחתו עם מזמין המכשיר, והשוואת קולו של העורר לקול הנשמע בהקלטה הצביע על קיומו של דמיון.

ג.זיהוי העורר במסדר זיהוי בתמונות על ידי מאיר גינת, מי שנטען כי היה הראשון שאליו פנה העורר על מנת לרכוש "מכשיר שפתיים".

ד.בשובו לישראל נמצא העורר מחזיק בכמות גדולה של כסף הולנדי. לטענתו, הוא הרוויח סכום זה בהימורים, ואף הציג בפני תצלומים בהם הוא מבקש להוכיח שביקר בקזינו. אך משנדרש במהלך חקירתו להציג את התיעוד שלטענתו מצוי בידו על כך שאת הכספים הרוויח בקזינו, התברר שאין בידיו תיעוד מסוג זה.

ה.בין מסמכיו של העורר נמצאה קבלה על רכישתו של שעון קרטייה באמסטרדם, וכן כרטיס אשראי מזויף. בחזקת חברו שהיה עמו באותה נסיעה, שלום קדוש, נמצאה קופסת אריזה לשעון מסוג זה.

ו.איש מבעליהם של כרטיסי האשראי המקוריים לא שהה באמסטרדם באותה תקופה, ומאידך נטען, כי המערער צולם כשהוא ניצב ליד מכשיר כספומט באותה עיר. צילומים אלה הוצגו לשלום קדוש, שכאמור היה באותה נסיעה עם העורר, ובהודעה שנרשמה מפיו ביום 3.12.01 הוא זיהה בתצלומים את עצמו ואת העורר הניצב לידו.

לנוכח כל האמור, קבע בית משפט השלום, כי בידי המשיבה ראיות שיש בהן לבסס הרשעה, והוא גם השיב בחיוב לשאלה אם הוכח קיומה של עילת מעצר. בית המשפט דחה את העתירה לעשות שימוש בחלופת מעצר לנוכח עברו של העורר, העבירות המיוחסות לו בהליך נוסף המתנהל נגדו, וחוסר יכולתם של הוריו לפקח עליו הואיל והם ידעו על נסיעתו לחו"ל ולא מנעו אותה.

3.בערר על החלטתו של בית משפט השלום קבע בית המשפט המחוזי, כי אף שבחינתה של כל ראייה מאלו המצויות בידי המשיבה בפני עצמה, עשויה להוביל למסקנה שאין בה די להרשיע את העורר, הרי כאשר בוחנים את הראיות כולן, התמונה המצטיירת היא שונה לחלוטין.

טרחתי ובחנתי את הראיות הרבות שהגישה לי המשיבה, ועיינתי בהשגותיו-בכתב של העורר שנוסחו בפרוט רב, ושוכנעתי כי מסקנתן של הערכאות שקדמו לי, ראויות הן ונכונות. אמנם, במכלול הראיות מצויות כאלו שבית המשפט אשר ישמע את התיק לגופו, יצטרך להכריע בשאלת משקלן לנוכח פגמים בהן לקו, אך גם במצב זה מדובר במסכת של ראיות מפלילות, השלובות זו בזו, עד שאתה תוהה אם זו יד המקרה שכולן מצביעות על העורר כמבצעם של המעשים המתוארים בכתב האישום.

כך הוא זיהויו של העורר כמי שהזמין את השלט, כך היא הראייה בדבר זיהוי קולו של העורר כמי שביקש להזמין את "מכשיר השפתיים", וכך הוא זיהויו של העורר במסדר תמונות על ידי העד מאיר גינת. אם תוסיף לאלה את הצילומים שיש בהם להעיד כי העורר וקדוש משכו כספים ממכשיר כספומט באמסטרדם, והעובדה שבעלי כרטיסי האשראי שזויפו לא שהו שם, נדמה שאין מנוס מהמסקנה כי המשיבה ייצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה בשלב זה של ההליכים.

מספרן הגדול של העבירות והמחשבה והתכנון שקדמו לביצוען, מלמדות על הסכנה המרובה הטמונה בעורר לציבור, ובעיקר לרכושו. לעורר עבר פלילי הכולל עבירה של שוד מזוין, אך לא עניין זה לבדו מצביע על מסוכנותו, אלא החשש שהעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעו כאשר מתנהל דיון בתיק אחר בו יוחסו לעורר עבירות מאותו תחום - זיוף כרטיסי חיוב ושימוש בהם. באותו תיק החליט בית המשפט להסתפק במעצר-בית, מתוך תקווה שהעורר לא ימעל באמון הניתן בו, אך כפי שכתב האישום הנוכחי מלמד, אותה תקווה היתה תקוות-שווא. נראה איפוא, כי אימת הדין היא מהעורר והלאה, ומי שכך נוהג לא ניתן לנקוט בעניינו בחלופת-מעצר, הואיל ונראה שגם משם הוא ימשיך לעסוק בפלילים.

הערר נדחה.