פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 3302/03 שירלי חמדי נ. שר הפנים

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרת, אזרחית ישראל, עתרה לבג"ץ נגד סירוב משרד הפנים להכיר בנישואיה לעותר הניגרי ולהעניק לו מעמד ואזרחות. הרשויות סירבו בשל אופיו האלים של העותר ומשום שהיווה סיכון לשלום הציבור. בג"ץ קבע כי לרשויות שיקול דעת רחב לסרב במקרים אלה, ולא נמצא פגם בהחלטתן, ולפיכך העתירה נדחתה.

העובדות

העותרת, אזרחית ישראל, נישאה בניגריה לעותר, אזרח ניגרי, ביקשה להעניק לו אשרת כניסה ומעמד קבע בישראל. הרשויות סירבו בשל אופיו האלים של העותר, שהורשע בעבירות אלימות והוגשו נגדו תלונות נוספות, לרבות צו הגנה לטובת העותרת. העותרים ביקשו הכרה בנישואין, רישום במירשם האוכלוסין ואזרחות לעותר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם רשויות משרד הפנים רשאיות לסרב להכיר בנישואין ולהעניק מעמד לבן זוג זר בשל סיכון לשלום הציבור?
  2. 2.האם נפל פגם בשיקול דעתן של הרשויות בסירוב לבקשת המעמד?

הלכות

  1. 1

    רשויות משרד הפנים רשאיות לסרב לבקשת מעמד של בן זוג זר בשל הסיכון הנשקף ממנו לשלום היחיד והכלל.

    ״אין חולק על שיקול דעתן של רשויות משרד הפנים כי רשאיות הן לסרב לבקשותיהם של העותרים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    לא נמצא פגם בשיקול דעתן של הרשויות כאשר הסירוב מבוסס על הסיכון הנשקף מהעותר.

    ״ולא נמצא לנו כי עלה בידי בא-כוחם להצביע על פגם בשיקול דעתן לעת שסירבו לבקשת העותרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שלום הציבור
  • צו הגנה
  • שיקול דעת
  • רשויות משרד הפנים
  • עתירה
  • מירשם האוכלוסין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

3302/03

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופט י' טירקל

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותרים:

1. שירלי חמדי

2. טדי טומפסון אבופסו

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. מנהל מינהל אוכלוסין - בני ברק

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:

כ"ז בשבט תשס"ד (19.2.04)

בשם העותרים:

עו"ד ראיס אבו סייף

בשם המשיבים:

עו"ד שרון רוטשנקר

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותרת היא אזרחית ישראל, ובשנת 1998 נישאה לעותר, אזרח ניגרי, בניגריה. בחודש דצמבר 1998 הגישה העותרת בקשה להעניק לעותר אשרת כניסה לישראל, ובשנת 1999 ביקשו בני-הזוג כי יינתן לעותר מעמד של קבע בישראל. בקשתם של העותרים נענתה בשלילה, ועתה מבקשים הם כי נורה את רשויות משרד הפנים להכיר בהם כאיש ואישה נשואים, כי ירשמו את נישואיהם במירשם האוכלוסין, וכי יעניקו לעותר אזרחות ישראל מכוח הוראות חוק האזרחות, תשי"ב-1952.

מה טעם סירבו רשויות משרד הפנים להיעתר לבקשת העותרים? הטעם העיקרי לסירוב נועץ עצמו באופיו האלים של העותר, אופי אשר קיבל ביטוי במעשים, ולדעת המשיבים הענקת מעמד לעותר יהיה בה כדי לסכן את שלום הציבור בישראל. הנה-כי-כן, בתקופת שהייתו בישראל הורשע העותר בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ונסיבות המחשידות בכוונת פריצה. קודם ריצוי עונשו בגין אותן הרשעות, ואף לאחריהן, הוגשו נגד העותר תלונות מספר בעבירות של אלימות נגד בן-זוג, וכדי-כך הגיעו הדברים שבחודש אוקטובר 2002 ניתן לעותרת צו הגנה כנגד העותר, לאחר שבית-המשפט התרשם כי נשקפת לה סכנה ממשית מן העותר. לאחרונה אף תקף העותר שוטרים בעת שביקשו לעכבו עקב אי-מילוי תנאי שיחרור ממשמורת.

וביתר פירוט: היה זה כשלושה חודשים לאחר כניסתו של העותר לישראל, בחודש אוגוסט 1999, שהמשטרה פתחה נגדו תיק חקירה שעניינו תקיפתה של העותרת ואיומים עליה. כדי-כך הגיעו הדברים, שהעותרת נמלטה לבית הוריה, ומשעשתה כן התקשר העותר אליה ואיים עליה כי יגיע למקום עבודתה וירצח אותה. עוד טענה העותרת כי בחודשיים שקדמו להגשת התלונה נקט העותר כלפיה באלימות פיזית ומילולית. בשל מעשים אלה הוגש כתב-אישום נגד העותר באשמה של תקיפת בן זוג ואיומים עליו, אך בשל אי התייצבותו בבית-המשפט פעמים אחדות והיעדר שיתוף פעולה מצד העותרת לאיתורו, נמחק כתב האישום. בחודש דצמבר 1999, שבעה חודשים לאחר כניסתו לישראל, נפתח נגד העותר תיק חקירה נוסף, ולימים אף הוגש נגדו אישום בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ונסיבות מחשידות בכוונת פריצה. העותר הורשע בדינו ודינו נגזר ל-20 חודשי מאסר, מהם 12 חודשים מאסר בפועל. כנאמר בגזר-הדין, נעץ העותר סכין בגופו של המתלונן וחתך את גופו בשבר זכוכית. בחודש דצמבר 1999 הוצא כנגד העותר צו גירוש מן הארץ, אך צו גירוש זה בוטל בשל היותו נשוי לאזרחית ישראל. בשנת 2001 נפתח נגד העותר תיק חקירה נוסף שעניינו תקיפת בן-זוג, ועל-פי העולה מן הראיות שנאספו אל תיק המשטרה חנק העותר את העותרת בשתי ידיו ודחף אותה כשהוא מחזיק בצווארה. באותו עניין הוגש נגד העותר כתב-אישום, הוחלט לעוצרו עד תום ההליכים, אך כחודשיים לאחר מכן שוחרר לחלופת מעצר. במהלך הדיון בבית-המשפט התחמקה חברתה של העותרת - אשר היתה נוכחת בעת האירוע - ממתן עדות, והוכרזה כעדה עויינת. העותרת עצמה לא התייצבה לישיבות בית-המשפט, ועל-אף צווי הבאה שהוצאה נגדה לא אותרה. על רקע נסיבות אלו חזרה בה התביעה מכתב-האישום והעותר זוכה. בשנת 2002 הגישה העותרת תלונות נוספות נגד העותר על-כי איים עליה שירצח אותה נפש ויתאבד, ובגין תלונות אלו הוגש נגדו לאחרונה כתב-אישום באשמה של איומים. ייזכר עוד כי בחודש אוקטובר 2002 הוציא בית-המשפט לענייני משפחה, לבקשתה של העותרת, צו הגנה כנגד העותר. ניתן לפרט עוד ועוד בעניינו של העותר אך דומה כי די בדברים שאמרנו עד-כה. יש להוסיף עם זאת כי יש ראיות לכך שהעותר והעותרת ביקשו להתגרש, ואולם לא נתברר לנו מה אירע בנושא זה.

אין חולק על שיקול דעתן של רשויות משרד הפנים כי רשאיות הן לסרב לבקשותיהם של העותרים, ולא נמצא לנו כי עלה בידי בא-כוחם להצביע על פגם בשיקול דעתן לעת שסירבו לבקשת העותרים בשל הסיכון הנשקף מן העותר לשלום היחיד והכלל.

אנו מחליטים אפוא לדחות את העתירה.

היום, כ"ז בשבט תשס"ד (19.2.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03033020_G12.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1רשויות משרד הפנים רשאיות לסרב לבקשת מעמד של בן זוג זר בשל הסיכון הנשקף ממנו לשלום היחיד והכלל.
  2. 2לא נמצא פגם בשיקול דעתן של הרשויות כאשר הסירוב מבוסס על הסיכון הנשקף מהעותר.