בג"ץ 3302/03 שירלי חמדי נ. שר הפנים

השופט מ' חשין:

העותרת היא אזרחית ישראל, ובשנת 1998 נישאה לעותר, אזרח ניגרי, בניגריה. בחודש דצמבר 1998 הגישה העותרת בקשה להעניק לעותר אשרת כניסה לישראל, ובשנת 1999 ביקשו בני-הזוג כי יינתן לעותר מעמד של קבע בישראל. בקשתם של העותרים נענתה בשלילה, ועתה מבקשים הם כי נורה את רשויות משרד הפנים להכיר בהם כאיש ואישה נשואים, כי ירשמו את נישואיהם במירשם האוכלוסין, וכי יעניקו לעותר אזרחות ישראל מכוח הוראות חוק האזרחות, תשי"ב-1952.

מה טעם סירבו רשויות משרד הפנים להיעתר לבקשת העותרים? הטעם העיקרי לסירוב נועץ עצמו באופיו האלים של העותר, אופי אשר קיבל ביטוי במעשים, ולדעת המשיבים הענקת מעמד לעותר יהיה בה כדי לסכן את שלום הציבור בישראל. הנה-כי-כן, בתקופת שהייתו בישראל הורשע העותר בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ונסיבות המחשידות בכוונת פריצה. קודם ריצוי עונשו בגין אותן הרשעות, ואף לאחריהן, הוגשו נגד העותר תלונות מספר בעבירות של אלימות נגד בן-זוג, וכדי-כך הגיעו הדברים שבחודש אוקטובר 2002 ניתן לעותרת צו הגנה כנגד העותר, לאחר שבית-המשפט התרשם כי נשקפת לה סכנה ממשית מן העותר. לאחרונה אף תקף העותר שוטרים בעת שביקשו לעכבו עקב אי-מילוי תנאי שיחרור ממשמורת.

וביתר פירוט: היה זה כשלושה חודשים לאחר כניסתו של העותר לישראל, בחודש אוגוסט 1999, שהמשטרה פתחה נגדו תיק חקירה שעניינו תקיפתה של העותרת ואיומים עליה. כדי-כך הגיעו הדברים, שהעותרת נמלטה לבית הוריה, ומשעשתה כן התקשר העותר אליה ואיים עליה כי יגיע למקום עבודתה וירצח אותה. עוד טענה העותרת כי בחודשיים שקדמו להגשת התלונה נקט העותר כלפיה באלימות פיזית ומילולית. בשל מעשים אלה הוגש כתב-אישום נגד העותר באשמה של תקיפת בן זוג ואיומים עליו, אך בשל אי התייצבותו בבית-המשפט פעמים אחדות והיעדר שיתוף פעולה מצד העותרת לאיתורו, נמחק כתב האישום. בחודש דצמבר 1999, שבעה חודשים לאחר כניסתו לישראל, נפתח נגד העותר תיק חקירה נוסף, ולימים אף הוגש נגדו אישום בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ונסיבות מחשידות בכוונת פריצה. העותר הורשע בדינו ודינו נגזר ל-20 חודשי מאסר, מהם 12 חודשים מאסר בפועל. כנאמר בגזר-הדין, נעץ העותר סכין בגופו של המתלונן וחתך את גופו בשבר זכוכית. בחודש דצמבר 1999 הוצא כנגד העותר צו גירוש מן הארץ, אך צו גירוש זה בוטל בשל היותו נשוי לאזרחית ישראל. בשנת 2001 נפתח נגד העותר תיק חקירה נוסף שעניינו תקיפת בן-זוג, ועל-פי העולה מן הראיות שנאספו אל תיק המשטרה חנק העותר את העותרת בשתי ידיו ודחף אותה כשהוא מחזיק בצווארה. באותו עניין הוגש נגד העותר כתב-אישום, הוחלט לעוצרו עד תום ההליכים, אך כחודשיים לאחר מכן שוחרר לחלופת מעצר. במהלך הדיון בבית-המשפט התחמקה חברתה של העותרת - אשר היתה נוכחת בעת האירוע - ממתן עדות, והוכרזה כעדה עויינת. העותרת עצמה לא התייצבה לישיבות בית-המשפט, ועל-אף צווי הבאה שהוצאה נגדה לא אותרה. על רקע נסיבות אלו חזרה בה התביעה מכתב-האישום והעותר זוכה. בשנת 2002 הגישה העותרת תלונות נוספות נגד העותר על-כי איים עליה שירצח אותה נפש ויתאבד, ובגין תלונות אלו הוגש נגדו לאחרונה כתב-אישום באשמה של איומים. ייזכר עוד כי בחודש אוקטובר 2002 הוציא בית-המשפט לענייני משפחה, לבקשתה של העותרת, צו הגנה כנגד העותר. ניתן לפרט עוד ועוד בעניינו של העותר אך דומה כי די בדברים שאמרנו עד-כה. יש להוסיף עם זאת כי יש ראיות לכך שהעותר והעותרת ביקשו להתגרש, ואולם לא נתברר לנו מה אירע בנושא זה.

אין חולק על שיקול דעתן של רשויות משרד הפנים כי רשאיות הן לסרב לבקשותיהם של העותרים, ולא נמצא לנו כי עלה בידי בא-כוחם להצביע על פגם בשיקול דעתן לעת שסירבו לבקשת העותרים בשל הסיכון הנשקף מן העותר לשלום היחיד והכלל.

אנו מחליטים אפוא לדחות את העתירה.

היום, כ"ז בשבט תשס"ד (19.2.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03033020_G12.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il