בג"ץ 3304/07 ליאור לוי נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

העותרים הם אנשים עם מוגבלות שכלית קשה שנמצאו זכאים לדיור מחוץ לבית הוריהם (להלן: דיור חוץ ביתי או סידור חוץ ביתי ). עד כה גרו העותרים עם משפחותיהם, במסגרת הקהילה, וכעת הם מבקשים שהמשיבים יפתחו עבורם דירה בקהילה. המשיבים דחו את בקשתם בנימוק שעל-פי הקריטריונים שקבעו מקומם של העותרים במעונות פנימייתיים. העותרים מלינים על החלטת המשיבים שלדעתם פוגעת בזכויות היסוד שלהם ובעקרון השוויון.

2.

עיקרה של העתירה מכוון כנגד הקריטריונים האמורים שפרסם המשיב 2 לזכאות לדיור בקהילה. קריטריונים אלה כוללים יכולת השתלבות בשעות היום במסגרת יומית; רמת תפקוד עצמאית בתחומי העזרה העצמית; יכולת להשתלב במרבית תחומי הפעילות שהקהילה הסובבת מאפשרת; העדר בעיות התנהגות קשות או התנהגות אלימה; והעדר בעיות רפואיות מיוחדות המחייבות השגחה רפואית צמודה. העותרים משיגים על הקריטריונים השני והשלישי המונעים מאנשים הסובלים ממוגבלות שכלית קשה להשתלב במסגרות של דיור בקהילה. העותרים טוענים כי קריטריונים אלה מנוגדים לסעיף 7א לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הסעד ) המקנה עדיפות מפורשת לדיור בקהילה על פני מסגרות דיור אחרות.

באופן כללי יותר טוענים העותרים כי הקריטריונים מפלים, פוגעים בזכויות יסוד ובעקרון השוויון, ובלתי סבירים. העותרים טוענים כי לאנשים עם מוגבלות שכלית זכות לגור בקהילה ככל אדם. הזכות לחיים בקהילה, כך הם טוענים, היא זכות יסוד חוקתית, והפנייתם למעונות פנימייתיים היא פגיעה בזכותם לכבוד, בזכותם לפרטיות ובחופש התנועה שלהם. מזכויות אלה, כך הם טוענים, יש לאפשר להם ליהנות כפי יכולתם, אף אם אינם מסוגלים למצותם עד תום. העמדתם מול אפשרות יחידה של מגורים במעונות פנימייתיים

אינה מידתית לטענתם.

עוד טוענים העותרים כי הפנייתו של אדם למוסד מחמת מוגבלותו מפרה גם את עקרון השוויון. לטענת העותרים, ההיזקקות לסיוע במגורים אינה שוני רלבנטי המצדיק הדרה מן הקהילה. העותרים מצביעים על אוכלוסיות נוספות המקבלות סיוע במגורים מהמדינה וטוענים כי הם מופלים ביחס אליהן וביחס לאנשים אחרים הסובלים ממוגבלויות שכליות קלות יותר ששוכנו בקהילה. ההדרה מהקהילה, ובפרט בתחום הדיור, פוגעת לשיטתם בזכותם לשוויון.

העותרים מוסיפים כי הפנייתם למעונות פנימייתיים בניגוד לרצונם פוגעת באוטונומיה שלהם. לטענתם, הקריטריונים אינם מעניקים משקל ראוי לרצונם בכל הנוגע לבחירת מקום מגוריהם. כמו כן, הם טוענים כי רבים מבין הסובלים ממוגבלות שכלית אינם מודעים כלל לאפשרות העומדת בפניהם להתגורר בקהילה מפני שהמשיבים אינם מביאים זאת לידיעתם. בכך נפגעת, כך לטענתם, יכולתם לבחור את מקום מגוריהם.

העותרים סבורים כי לא ניתן להצדיק את מדיניותם של המשיבים משיקולי תקציב, ומכל מקום כי מדובר בשיקול זר. לטענת העותרים, החוק אינו מסמיך את הועדה לשקול שיקולים תקציביים אלא את הסידור החוץ ביתי המתאים לו ביותר. יתרה מזאת, העותרים טוענים כי המשיב 2 מקצה סכומים נמוכים יותר לדירות בקהילה מאשר למעונות פנימייתיים ומעלים את האפשרות שדיור במעונות פנימייתיים עשוי להיות יקר יותר מדיור בקהילה.

3.

המשיבים טוענים כי מדיניותם מעדיפה דיור בקהילה כאשר הדבר אפשרי וכי מספר המתגוררים בקהילה נמצא במגמת עלייה. המשיבים מציינים כי התפלגות ההפניות לסידור חוץ ביתי עומדת כיום על כשני שליש לדיור בקהילה ושליש לדיור במעונות פנימייתיים. בכך יש לדעתם כדי לשקף את ההעדפה הניתנת לדיור בקהילה בהתאם להוראת סעיף 7א לחוק. יחד עם זאת, טוענים המשיבים כי מדיניותם מבחינה בין רמות פיגור שונות, ובעיות פיזיות, רפואיות והתנהגותיות נוספות מתוך דאגה לשלומם של אנשים בעלי מוגבלות שכלית קשה. לפי תפיסתם המקצועית, מוסדות פנימייתיים מעניקים יתרונות טיפוליים לאוכלוסייה זו, ובהתאם לכך, בעלי פיגור שכלי קשה או עמוק לא הופנו לדיור בקהילה.

המשיבים טוענים כי הפנייתם של בעלי מוגבלות שכלית קשה לדיור בקהילה תצריך משאבים ניכרים. בהיעדר יכולת תפקודית עצמאית, היקף כוח האדם הדרוש לדיורם בקהילה גדל משמעותית. המשיבים מדגישים כי המסגרות הקיימות של דיור בקהילה שבהן מתגוררים אנשים עם פיגור שכלי קשה נפתחו כחלק ממהלך ניסיוני. מסגרות אלה נסמכות על סיוע נרחב של מתנדבים אשר אינו מאפשר את הרחבת מספרם כחלק ממדיניות כוללת.

בתגובתם לעתירה הציגו המשיבים עמדה מעודכנת ביחס לקריטריונים המנחים לעניין הפנייה לדיור בקהילה. הקריטריונים החדשים קובעים הליך פרטני בכל מקרה ומקרה שנדון לפני ועדת האבחון ומתחשב בעמדת האפוטרופוסים. המשיבים צמצמו את ההגבלות שהיו קיימות בקריטריונים הקודמים וכעת הם מתנים את הדיור בקהילה רק בדיות השירותים הרפואיים הניתנים במסגרת הקהילה, ובהעדר בעיות התנהגויות קשות או התנהגות אלימה. על מנת ליישם את הקריטריונים החדשים החליטו המשיבים להרחיב את מערך הדיור בקהילה הקיים תוך התאמתו לאנשים בעלי פיגור שכלי שעד כה לא הופנו לדיור בקהילה. לצורך כך החליטו המשיבים לפתוח הוסטלים שבהם יתגוררו בין 24-16 דיירים בקהילה. פתרון זה לשיטתם מספק את האיזון הנכון בין השאיפה לשכן אנשים עם מוגבלויות בקהילה לבין היכולת להקצות משאבי כוח אדם שיוכל לשם כך.

4.

נראה איפוא כי העתירה השיגה את מטרתה באורח חלקי. הקריטריון של דיות השירותים הרפואיים הניתנים במסגרת הקהילה הוא סביר. כך גם השיקול הנוגע לבעיות התנהגותיות המשכלל את מרכיב הסיכון הנשקף לבעלי המוגבלות ולסביבתם. לא למותר לציין כי טוב עשו המשיבים שביטלו את הקריטריונים שעמדו לעותרים לרועץ בדבר היכולת להשתלב במרבית תחומי הפעילות שהקהילה הסובבת מאפשרת ובדבר היכולת להשתלב במסגרת יומית שמעמיד המשיב 2. קריטריון זה אינו נגזר כלל וכלל מהוראת סעיף 7א לחוק הסעד. כמו כן, שיתופם של האפוטרופוסים בהליך ההחלטה הוא נוהל ראוי ויש להניח כי הוא כולל גם את יידועם באשר לאפשרויות השונות העומדות לפניהם. נראה כי באימוץ קריטריונים אלה נפתחה הדלת בפני העותרים לעבור לדיור בקהילה במסגרת הוסטלים. מסגרת זו נראית לי מידתית ואינה נופלת בהרבה מפתרון הדיור שביקשו העותרים. עם זאת, סברנו כי ראוי לקבל מידע משלים בעניינם של העותרים עצמם ושל אחרים במצבם.

לצורך כך, המשיבים יגישו הודעה מעדכנת בדבר החלטת ועדת האבחון בעניינם של העותרים בתוך שלושה חודשים מהיום ובדבר התקדמות ההליכים לפתיחת הוסטלים ברחבי הארץ המיועדים לאנשים עם מוגבלות שכלית קשה.